מרגישה מעט לא יציבה בהתנהלות בחיי, אני בן אדם לא מאוזן?

היי , ככה .. כיום אני בת 21 . כל הילדות שלי מאוד לא מצאתי את עצמי מבחינה חברתית היה לי לא קל ביסודי וגם בחטיבה הייתי האאוטסיידרית ההיא .. תמיד חייכתי גם כשהיה לא מזהיר ( אני חושבת שזו המתנה שלי . אני מסוגלת לראות קצה אור גם כשחשוך) אבל הסביבה לא פעם דאגה להוריד אותי ולומר לי להפסיק לחייך (תרתי משמע), שזה נראה מגוחך . למה שאהיה שמחה ? לא היו לי חברים בזמנו .. אתם יודעים, ילדים יכולים להיות עם מאוד אכזר בגילאים הללו. בכל אופן , אקשר אתכם למציאות . באיזור גיל ה16 כזה הייתה לי מעין חבורה ובלה בלה בלה .. מאוד הפריע לי שאני יזמתי כל פעולה כי היה בי רצון לחוות שהתבטא בלטייל ולראות את הארץ וכדומה והייתה תחושה שלולא אני , לא יקרו דברים מצידם. באיזשהו שלב החבורה הזו התפרקה כי הייתה חסרת בסיס מן הסתם. לאחר התיכון עשיתי צבא ויצאתי לאחר תקופה. היה לי ככ רע שברגע שיצאתי משם , ניתקתי קשר עם כל מי שהיה קשור לצבא. השתקמתי עשיתי פסיכומטרי התחלתי לעבוד וזה מביא אתכם לשנתיים אחרי- כלומר היום. באופן מאוד טבעי נוצרה מעין מקבץ חברים ( העומד על חמישה , בנים אני ועוד חברה שהופכת באוגוסט להיות משפחה שלי!!) מעבר לכך יש לי את החבר הזה מהתסריטאות, ההוא מהצילום, ההיא שהכרתי דרך חברים שאגב היום אני לא רואה אותם אלא פעם בחצי שנה וגם זה כשאני אוציט את הרכב . דבר שגרם לי לתהות לגבי הקשר .. האם אני חשובה ל2 חברים האלו מהתיכון ? חזרתי לקשר עם חברה מהחטיבה במקריות כשראיתי אותה במקומות פומביים והחלפנו מספרים. חזרתי גם לקשר עם חברה מהצבא שעברה חתיכת שינוי במהלך השנתיים האחרונות . במקרה שלחתי לה הודעה של מה העניינים לפני מלא מלא זמן והיא שבה אליי. העניין הוא .. שאני בן אדם מאוד אופטימי שחי ויש בו רצון מלא וכנה לחיות ולהכיר את כל מה שיש לעולם הזה להציע לנו. אבל לא מעט פעמים .. אני תוהה האם אני בן אדם יציב ? כי ההתנהלות שלי בחיי החברה כל פעם משתנה והחברים הטובים טובים ( עומד על 2) תמיד שם אבל כבר אין לי מסגרת כלשהי ואני מרגישה מעט "לוקה בחסר" שהחברים שכרגע אני בקשר איתם זה אלו שהכרתי דרך חברים , מהצבא מהחטיבה - לא דיברנו שנים אלא על ידי מקריות ברחוב ,בקיוסק ברכבת .

פשוט הקשר ממש חזר ועלה על הגל. אתם חושבים שזו התנהגות של בן אדם לא מאוזן? לא שיגרתי? האם הקשרים האלה מעידים עלי משהו רע? כי נמאס לי להיות עם אנשים שמורידים לי את החלומות באוויר , זה אף פעם לא ריתק אותי. אני תוהה האם הדרך שבה אספתי את חבריי היא תקינה ? אני מרגישה שיש דרך אחת שהיא נכונה להכיר חברים ואנשים ולא יודעת אם אני עומדת בקרטריונים שלי עם עצמע וזה חורה לי. אנא מכם , אשמח לתגובות . אני מרגישה שכל פעם שאני באה לספר להורים על החבר החדש הזה והזה אני לא בסדר . מצד שני ,הם מאוד תומכים כי הם רואים כמה אני פורחת. מאוד מאוד מאוד טוב לי עם החברים הנוכחים. יותר מתמיד זה מרגיש הדדי מבלי שיש איזו כפייה לצלוח משהו שלא כולם חושקים בו גם.
תודה רבה ויום טוב :)