לא נולדתי בארץ ובאתי לפה עם ההורים שלי בגיל 11 (אני בן יחיד)
מאז ומתמיד ידעתי שיום אחד שאני יהיה גדול אני אחזור חזרה .. החלטתי שאני אבל כן רוצה לעשות צבא לפני שאני חוזר והתגייסתי לקרבי
במהלך סוף השירות שלי אמי חלתה בסרטן ואמרו לה מההתחלה שהסיכויים שהיא באמת תשרוד הם קלושים
לאחר שנתיים נוראיות שבהם היא סבלה כל כך .. היא נפטרה.
אני הצלחתי לעבור הלאה למרות שכאב לי ועדיין כואב לי
לעומת זאת אבא שלי לא .. אין יום שהוא לא אומלל .. אין יום שהוא לא בוכה עליה
הם היו זוג כל כך מקסים ואף אחד לא ציפה לזה שהיא תלך בגיל כזה .. שהיא תקבל את המחלה הנוראית הזאת
אני בעיקר הרבה זמן איתו כי אחרת הוא לא מסכים לאכול,ולהתקלח. ובעצם לחיות.. זה גוזל ממני כמעט את הכול כי אין לי חיים בגלל זה ..
לאחרונה קיבלתי הצעת עבודה שמצריכה ממני לעבור (למקום שבו נולדתי..) וכל כך שמחתי
אני מתגעגע למשפחה שלי שם ולחיים שם .. וזה עוד עבודה נהדרת שבישראל אני לעולם לא אצליח להתפתח בזה
ואז הלכתי להציע לו לעבור יחד איתי ושלא ידאג כי כל ההוצאות לגביו יהיו עליי .. חשבתי שהוא ישמח לחזור ולהיות בקרבת המשפחה אחרי שאמי נפטרה ואחרי שהוא רוב הזמן בודד
אבל הוא התנגד ממש בחוזקה ואמר שהוא לא מתכון לעזוב .. לא משנה כמה ניסתי לשכנע
כמה בכיתי שאני לא רוצה שהוא יהיה בארץ לבד ללא משפחה .. שום דבר לא עזר
מצד אחד אני לא יכול לנטוש אותו כי הוא ימות בלעדיי (ואני לא מגזים הבן אדם על הפנים)
מצד שני אני לא יכול לעכב את החיים שלי
אני לא יכול להיות דבוק אליו כל הזמן זה נמאס אני רוצה לחיות ..
מה עושים במצב כזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות