היי אני נולי, בת 27. רקדנית, מורה למחול.
נישאתי לפני שבועיים, בעלי מעצב גרפי וצלם. שנינו עוברים לגור בהולנד באוגוסט ללמוד ולעבוד.
אמא שלי לא אוהבת את בעלי, כיוון שהוא קטן ממני (בן 25) ומפני שהוא לא בא ממשפחה עשירה והניראות שלו לא מתאימה למשפחה (WTF?) ולטענתה הוא לעולם לא יוכל לספק לי חיים טובים ושתמיד אצטרך לעבוד ו"לחיות מהיד לפה" כיוון שהוא לא בעל אמצעים ועדיין לא סיים שום תואר.
אני מאוד אוהבת את בעלי והוא מתייחס אלי ממש טוב ודואג לי לכל מה שאני צריכה, מספר האפסים בחשבון הבנק שלו, זה באמת לא מה שמשנה לי.
גדלתי בבית לא קל ומגיל קטן ביקשתי מאמא שלי שתתגרש, לפני 7 שנים היא התגרשה ונישאה מחדש לגבר עשיר. מאז נישואיה החדשים כל מה שחשוב ומשנה לה זה כסף ולכן היא לחצה כל הזמן שאפרד מבעלי ואמצא לי מישהו אחר, יותר עשיר ובעל מעמד.
בעלי ואני התחתנו בקפריסין ובחודש הבא מתכננים לעשות חתונה גם בארץ למשפחה ולחברים; אמא שלי כבר הודיעה לי שהיא לא רוצה לקחת שום חלק בחתונה או בחיים החדשים שלי עם בעלי.
היא אמרה שלא תגיע לחתונה ותדאג שכל שאר בני המשפחה לא יגיעו.
בשנה האחרונה הקשר בינינו ממש התערער ונוצר חור מאוד גדול ביני לבין כל המשפחה שלה.
היא מזמינה אותי לארוחות משפחתיות לבד, לאירועים של המשפחה אני מוזמנת לבד וכשאני מבקשת לבוא עם בעלי הם מסרבים.
אני כבר לא יודעת מה לעשות. ניסיתי להתעלם, לא לדבר איתה (שנה שלמה לא דיברנו, בה היא נכנסה להיריון וילדה ולא סיפרה לי על כך דבר) ומאידך, ניסיתי לדבר איתה, להסביר לה אבל היא לא מוכנה לשנות את דעתה.
מצד אחד אני עוזבת באוגוסט ולא נשאר לי עוד הרבה זמן לסבול, אבל אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה שאמא שלי לא רוצה שום קשר אלי ולאהבה שלי, על זה שהילדים שלי ירצו לפגוש את סבתא שלהם יום אחד ואני אצטרך להסביר להם שסבתא לא אוהבת את אבא ולכן אי אפשר....
אני יודעת שאני הולכת רחוק, אבל המצב ככה כבר הרבה זמן ואני מקווה למצוא פיתרון...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות