אז לפני כמה ימים (12/05) פגשתי בחור מקסים וחתיך בתחנת אוטובוס. האינטראקציה נוצרה כששאלתי אותו לגבי קו מסויים. הוא אמר לי שהוא גם לא ממש מהאיזור ושהוא מתנצל בהבעת פנים ממיסה.
אבל הוא עדיין רצה לעזור ואפילו הציע לבדוק בעבורי בטלפון. אמרתי לו כן תבדוק. הוא בדק ואני נכנסתי לסוג של חרדה ומבוכה. לאחר כמה דקות הוא אמר שהוא לא מוצא בסביבה את קו האוטובוס שביקשתי בהבעת פנים של תמימות וחוסר אונים מתנצל.
מרוב מבוכה אמרתי טוב תודה אני אחפש כבר במקום אחר והלכתי....
מאז אני עם אוקסיטוצין ומרחף רק במחשבה עליו.
נ.ב, אולי אני קצת אספי שלא מאובחן בכלל (קושי להסתדר עם מסגרות חברתיות וליצור מערכות יחסים, קושי לבטוח באנשים), לא בטוח למה ציפיתי שיקרה בהמשך.
רציתי אותו בתור חבר נפש, מדריך, דמות להעריץ ולהידמות לה, כתף חמה, ואולי קצת יותר מזה.
חסר לי את כל הדברים האלו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025