שלום לכולם.
אני אולי לא זקן, אבל עוד חודשיים אני בן 28. אני כרגע בשנה השלישית של התואר שהייתה אמורה להיות האחרונה, אבל בגלל שלקחתי את התואר די באיזי ישארו לי אחר כך סמסטר קיץ וסמסטר א של שנה הבאה. רוב המסלול שלי מסיים את התואר בסוף הסמסטר הנוכחי, ורובם כבר עובדים בתחום (מערכות מידע). גם אחי התאום סיים תואר כבר שנה שעברה ועובד בעבודה מעניינת בחברה רצינית, יש לו אחלה משכורת, וחוץ מזה יש לו גם חברה יפה ונחמדה והוא מבסוט מהחיים. הרוב הגדול של החברים שלי סיימו גם תארים ועובדים כבר בעבודות רציניות.
ומה איתי? אני עדיין סטודנט, אין לי חברה וחיי מין וכמעט שום דבר שקרוב לזה כבר שנה וחצי, אני עובד באבטחה, בגלל העומס הגדול של הלימודים (7 קורסים וסמינריון) אני לא ממש יכול גם לשלב עבודה רצינית יותר. אני בכל מקרה לא עובד הרבה בגלל שאין לי זמן, מה שגורם לזה שהמצב הכלכלי שלי לא מזהיר וזה עוד יותר מלחיץ אותי ומוריד לי מהערך העצמי. שלא לדבר על זה שבגלל זה אני גם פחות מרשה לעצמי להנות וזה עוד יותר מוריד אותי.
לא מזמן עברתי לגור בת"א כי הרבה מהחברים שלי עברו לפה וזאת עיר מאוד חיה אחרי שגרתי כמעט כל החיים בעיר שקטה ומשעממת. אני בנאדם ביישן מטבעי וגם ככה לא קל לי במצבים חברתיים, והמצב שבו אני נמצא כרגע בחיים עוד יותר מקשה כי זה מוריד לי את הביטחון ואת האופן שבו אני מעריך את עצמי. אני לא רגוע בגלל זה וקשה גם לישון בלילות. כבר העירו לי שאני נראה מהורהר בזמן האחרון. ויש לי כל כך הרבה רצונות ודברים שאני רוצה לעשות, אבל הדאון הזה בסוף מנצח אותי. אני לוקח את הדברים קשה, כל הזמן שופט את עצמי ומנתח וחושב על איך אני לעומת אחרים וזה גומר אותי.
תודה למי שקרא.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות