מרגיש בודד ומיום ליום זה מחמיר, מה לעשות? לעבור בית ספר?

שלום לכולם! :)

קודם כל אני רוצה לשבח את האתר הנפלא ואת העובדה שתמיד במצבים קצת קשים אני יכול לבוא לכאן ולקבל מכם עצות :) אבל הפעם מדובר במשהו מעט יותר רציני.
כבר תקופה מאוד ארוכה שאני מרגיש ממש רע מבחינה חברתית, כאשר מיום ליום זה רק הולך ומידרדר.
כבר בתחילת השנה הזו התחום החברתי לא בדיוק בישר לי פנים. שני החברים הכי קרובים שהיו לי עזבו את בית הספר, אחד עבר דירה ואחד עבר לפנימייה. בנוסף, לפני משהו כמו 3 חודשים חוויתי פרידה של קשר מאוד קרוב (לא רומנטי) עם מישהי שהייתה חברה מאוד טובה שלי ועכשיו אני די "בודד במערכה". מראש לא הייתי מוקף בחברים לפני כן, נגיד ככה. בקיצור, בכל השנה הזו הרגשתי קצת בודד ולא מצאתי את עצמי חברתית. היו לי מעט אנשים לדבר איתם בהפסקות וכאלה, בקושי אמנם- אבל היו, אחרה"צ הצלחתי להעסיק את עצמי לבד וככה העברתי את הזמן- עד עכשיו.
הבעיה התעוררה בימים האחרונים, כשכל השכבה יצאה לטיול שנתי והחלטתי שאני לא רוצה לצאת. העניין הוא שמעט ה(א)נשים שאני בקשר איתן הן בנות, אני מניח שאין לי את האופי של ה"נער הממוצע" (לא ממש אוהב ספורט, משחקי מחשב וכו') ועל כן לא ממש הצלחתי להתחבר לאף בן בשכבה שלי (מאז שהחברים שלי עזבו, לפחות...). לכן בטיול השנתי לא היה לי עם מי להיות באוהל - ונאלצתי לא לצאת. זה לא היה עניין ענק בשבילי (למרות שכמובן, בדיעבד הרגשתי חרטה לא קטנה), אבל ההורים שלי התחילו לשאול אותי שאלות ולדאוג לי. אני בקשר די קרוב עם אמא אז פחות או יותר סיפרתי לה על זה שאני לא משתלב טוב חברתית. שנינו התחלנו לשקול את העניין של מעבר בית ספר.
עכשיו גם הגיע העניין של ל"ג בעומר (אני כותב שורות אלו בערב ל"ג בעומר) ואין לי אף אחד לעשות איתו מדורה. ניסיתי לארגן משהו קטן עם הילדה היחידה בערך שנמצאת איתי בקשר כרגע, ולא כל כך הצלחנו. ההורים שלי כבר דואגים לי, אבל יותר בכיוון של כועסים עלי ועל זה שאני לא יוזם שום דבר חברתי, מזניח את עצמי. אני עצמי מרגיש נורא לגבי המצב שלי, מרגיש בודד, מתגעגע לאפשרות של חברים שאפשר להסתובב/לצאת איתם (וכל הלחץ מההורים שלי ממש מחרפן אותי). אני גר ביישוב קטן ואין לי כל כך איפה להכיר בני נוער "חדשים", לא רוצה להתקרב ל"צופים" ולילדים מהשכבה שנמצאים שם (פשוט לא הTYPE שלי), וכבר הגעתי למסקנה שאני מוכן לעבור בית ספר או לכל הפחות לנסות להכיר עוד בני נוער מחוץ ליישוב שלי. רציתי ללכת למחנה קיץ בקיץ הקרוב, אבל אם תבררו תראו, כמוני, שהמחירים של המחנות פשוט מופקעים ועומדים על סף של לפחות 8,000 ש"ח.
יש לי שתי שאלות אליכם:
1. אתם חושבים שבגיל כמו זה (16) כדאי לי לעבור בית ספר? אני מפחד שבבית ספר חדש אני עוד יותר לא אצליח להסתדר חברתית ואאבד את המעט שיש לי עכשיו. אני מסיים בקרוב את כתה י' וגם ככה קצת נכנס "באמצע" התיכון, אבל לא יכול לסבול יותר את תחושת הבדידות והלחץ של ההורים (הם יתמכו בי אם ארצה לעבור בית ספר).
2.אם לא לעבור בית ספר, יש לכם רעיונות למקומות בהם אני יכול להכיר עוד בני נוער? אני מרגיש שאני מוכן לעשות הכל (חייב להודות... מרוב ניכור ובדידות התחלתי לגלוש בכל מיני פורומים באינטרנט כדי לנסות לכפר על התחושות. לא עזר במיוחד). ניסיתי לחפש מחנות קיץ, קורסים/קייטנות בתחומים שמעניינים אותי, אבל מאוד התקשיתי למצוא. אני כנראה אלך לעבוד בקיץ יחד עם אותה ילדה שהזכרתי קודם בנוגע לארגון המדורה, אבל זה יהיה בתוך היישוב ואני לא חושב שאצליח להכיר שם ילדים חדשים (ובכל זאת, כולי תקווה שכן...). אני משתדל לשמור כל הזמן על מחשבות אופטימיות, לחשוב טוב, מנסה כמה שאני יכול, אבל לפעמים הרגשות האלה פשוט צפים אצלי וחוסר האונים מפחיד אותי נורא.

תודה שקראתם הכל, ותודה ענקית מראש. שיהיה לכם ל"ג בעומר משגע! :-)