שלום רב,
כשהייתי בן 10 הרגשתי צורך עז לחזור בתשובה. הימים דאז, האינטיפאדה השנייה, גרמו לי לרצון גדול לחזור בתשובה וחשבתי שזה יהיה הפתרון לצרות שלנו. התחלתי לשים כיפה וציצית אך החברים שלי לא כל כך קיבלו את זה. מאז ומתמיד הרגשתי הרגשת בדידות: שבתות היה משעמם, הייתי מחלל שבת בסתר בלי שאף אחד ידע עד היום (23).
אני תלמיד ישיבה במסלול הסדר ועוד מעט משתחרר :)
מאז ומתמיד גדלתי במשפחה חילונית מסורתית כך שכל העניין הדתי הוא רלוונטי לגביי. אני ממש מרגיש רע עם עצמי כל יום ויום שאני שם כיפה. הבושה שמחלחלת בנפשי על היותי שקרן שמחלל שבת בסתר ולא מתנהג כשאר הדתיים.
הדת לא חשובה לי בכלל, שבת אני מחלל ולא שם פס.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני מאמין בה׳ ואני מאמין שיש בורא לעולם ואני יודע שזו האמת. אך עם הזמן גיליתי שזה מעיק עליי ואני עושה את מה שאני עושה לא מתוך בחירה אישית כלל אלא מתוך הרגל.
ביהדות יש הרבה דברים שאני עד היום אוהב: שבת זה מקור השמחה, הבנות הערכיות ועוד׳...
אני בן אדם בעל דיעה עצמית מאוד גבוהה והמצב הקיים שאני נמצא בו פשוט אוכל אותי. איזה דתי זה שמחלל שבת בסתר? למה ה׳ שם אותי בשני צלחות יפות ואני סובל בשניהם?
אני לא יודע מה לעשות אבל אני פשוט לא יכול לחיות רגע אחד עם השקר הכי גדול שלי!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות