כבר כמה חודשים לא מצליחה לשכוח ממנו, הוא היחיד שאני באמת מרגישה אהבה אליו...

לפני קצת יותר מחצי שנה, התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש והכרתי שם מישהו מקסים, מדהים, מתוק, חמוד, בקיצור כל דבר טוב שאפשר להגיד על בן אדם הייתי אומרת עליו. הוא בן 18 וחצי כמוני. מהרגע הראשון היה בנינו חיבור, היינו יכולים לשבת לדבר שעות, היינו יוצאים ביחד להפסקות בעבודה וכשההפסקה הייתה נגמרת לא רצינו לחזור לעבוד כי פשוט נהנו לשבת ולדבר ביחד. בקיצור היה בנינו חיבור. הייתי נהנת לבוא לעבודה רק בגללו. לאט לאט התחלתי להרגיש אליו רגשות.. הייתי פשוט מוקסמת ממנו. בעיקר מהאופי המדהים שלו ומהטוב לב שלו והוא גם נראה ממש סבבה. היו רגעים שחשבתי שגם הוא מרגיש אליי משהו. ואז בערך חודשיים אחרי שהתחלתי לעבוד שם , הוא נאלץ להתפטר כי הוא היה צריך להתגייס לצה״ל. קבענו שנשמור על קשר אפילו שהוא לא יעבוד שם יותר והוא אפילו הציע שניפגש אחרי שהטירונות שלו תיגמר. באמת שהתאהבתי בו, ואחרי שהוא הפסיק לעבוד שם , כל יום חיכיתי שהוא ישלח לי הודעה ויתחיל שיחה בוואסטאפ.. אבל הוא לא שלח..אז אני החלטתי שאני לא יכולה יותר ושלחתי לו הודעה בעצמי. זה היה נראה כאילו הוא ממש שמח ששלחתי לו הודעה והשיחה זרמה יחסית..אחרי זה בכל שאר הפעמים אני שוב התחלתי את השיחות והוא לא..ומשיחה לשיחה זה פחות זרם ואפילו היו פעמים שהוא היה מסנן אותי אבל אני כל כל אוהבת אותו שלא היה אכפת לי והייתי ממשיכה לשלוח לו הודעות..והוא אפילו לא הציע שניפגש למרות שביום האחרון שלו בעבודה הוא אמר בפירוש שניפגש.. בקיצור בסופו של דבר הבנתי שהוא כנראה לא מרגיש כמוני...ושזה לא הדדי. אז פשוט הפסקתי להתחיל איתו שיחות..והוא כמובן ,לא מתחיל. מאז היה לי חבר (שנפרדתי ממנו השבוע) ואפילו כשהייתי עם החבר, תמיד הייתי חושבת רק עליו..לא הייתי מאושרת עם החבר..כי הלב שלי עדיין תקוע עליו.. אני אפילו כבר מדוכאת ולא נהנית יותר ללכת לעבודה ..כי שם אני תמידדד נזכרת בו..תמיד נזכרת בכמה שהיה לי כיף איתו ואני כל כך רוצה לחזור לאותה תקופה.. קשה לי לקבל את העובדה שכלל הנראה לא יהיה ביני לבינו שום דבר..ולא דיברנו כבר כמעט 3 חודשים אז אני לא יכולה לדעת אולי הוא כבר הכיר מישהי אחרת והם ביחד..אני ממש מקווה שזה לא ככה. אני כל הזמן חושבת עליו ומתבאסת.. ואני באמת מנסה לשחרר ממנו אבל אני לא מצליחה פשוט..הוא הבן אדם הראשון שאני באמת מרגישה שאני מאוהבת בו ושזאת לא סתם הדלקות או משיכה פיזית..זאת באמת אהבה. ופעם ראשונה שהתאהבתי במישהו בעיקר בזכות האופי שלו ולא רק בגלל היופי.. ולמרות שהוא שבר לי את הלב ,אני עדיין חושבת שהוא אדם מדהים ורוצה שיהיה לו רק טוב. אני ממש מנסה לשכוח ממנו אבל מצד שני תמיד יש בי את התקווה הזאת שיום אחד הוא יישלח הודעה ויציע לי שניפגש..ואולי נהיה ביחד. אפילו חשבתי לעשות משהו שבחיים אבל בחיים לא הייתי מסכימה לעשות בשביל שום בחור שמוצא חן בעייני,חשבתי אולי לשלוח הודעה שכתוב בה את כל מה שאני מרגישה אליו..ושאולי זה יעזור במשהו..אבל אין לי אומץ ואני לא עד כדי כך נואשת. אוף ,כל כך עצוב לי בגללו.. מה לעשות? :(