כשהייתי בת 15 הכרתי בחור ששיקר לגבי כל פרט אפשרי, מהגיל ועד איפה הוא גר. הוא טען אז שהוא בן 16 כשלמעשה היה בן 18, וגיליתי את האמת רק אחרי שכבר עשה את שלו כשברוב חוכמתו הראה חוגר לחברה שלי כדי להרשים אותה.
הוא לא נתן לי לישון והחזיק אותי ערה כל הלילה... כל הזמן הוא רצה ואמרתי "לא." עד שכבר זרחה השמש והייתי כל כך עייפה שנכנעתי והסכמתי.
הפעם היחידה שסיפרתי על המקרה ל"חברה" היתה קצת אחרי המקרה, היא הלכה וסיפרה לחברה שלה שעיוותה את הסיפור רק כדי לקרוא לי זונה (היחסים בינינו לא היו טובים בלי קשר וזו נראתה לה הזדמנות נהדרת).
לא סיפרתי להורים ולאנשים שמאוד קרובים לי על זה כי האמת היא שאני מתביישת. אני מתביישת שנפלתי בפח בכזאת קלות, שלא הבחנתי בסימנים שהוא אדם רע ובעיקר בכך שבטחתי באותה חברה ושיתפתי אותה.
למה נזכרתי בזה עכשיו אחרי כל כך הרבה שנים? התחלתי להבחין בעזרת בן זוג בבעיות שלא הגיוניות. שמתי לב לחוסר הערכה עצמית, המחשבה שכל מה שגבר באמת צריך ורוצה ממני זה רק סקס ואף אחד לא יאהב אותי, חוסר ביטחון עצמי,מודעות עצמית מוגזמת ועוד שלא פשוט לא מסתדרים... ואז הבנתי שכל זה נבע מאותו תת-אדם והעוול שעשה לי.
כל אלו שאומרות שזו לא אשמת הקורבן צודקות. אני מפסיקה להאשים את עצמי במקרה הזה, לא אשמתי שהוא שיקר לי במצח נחושה ואז עוד העיז להתחיל עם חברות שלי (ואפילו נישק אחת, לטענתה היא פשוט ברחה עם דמעות בעיניים מהמקום).
אז השאלה היא קודם כל- האם זה נחשב אונס או ניצול?
והשאלה השניה היא: האם להגיש תביעה?
אני יכולה לבקש מאותן חברות להעיד אבל אני לא בטוחה אם הן מעוניינות להיחשף, וגם אני אישית לא רוצה להיחשף... זה עדיין מביש מבחינתי ואני מתקשה לקבל את זה.
ואני עוד יותר מפחדת שזה יגיע להורים שלי... אני לא רוצה לאכזב אותם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות