מבחינה כלכלית המצב בבית בסדר. לא מדהים אבל בסדר. סביר כזה. לא מכים אותי. ההורים שלי לא שותים ו/מעשנים. יש לי קורת גג. אוכל.בשפע. בקיצור מבחינה סיעודית הכול טוב. רק מבחינה נפשית אני משתגעת. אני מרגישה שאני חייה במין סיוט ארוך ומורלי. כול פעם שההורים שלי מתעצבנים, לא משנה על מי, לא משנה למה בסופו של דבר אני העצם הקרוב ביותר להוציא עליו את העצבים. והעניין הוא שזה קורה הרבה. ואז אני שומעת על כמה שילדים זה עם חרא ועל איזה מין אדם רע וטיפש אני...דברים כאלה. וזהו שכאשר הם לא עצבניים הם פשוט מלאכים. חמודים כאלה ממש נשמות. אבל ברגע שהם מתעצבנים אני סובלת. מאוד.
כמו כן גם עניין הלימודים מאוד חשוב להם. יותר מידי חשוב להם. יותר מהרגשות שלי חשוב להם. כי אני תמיד חייבת לקבל 100. 100 עגול. לא פחות. בכול מקצוע שרק קיים. לא משנה אם במקצוע מסויים אני פחות טובה. הכול חיב להיות 100 מושלם. במילים אחרות בשביל לרצות אותם אני צריכה להיות גאון. ואני לא כזאת. וזהו שאני דווקא תלמידה מאוד טובה והציונים שלי באמת גבוהים. אבל לא מושלמים כמו שהם דורשים. אז מהצד שלהם מופעל עליי המון לחץ. ואני לא מתמודדת טוב עם מצב לחץ. אני משתגעת. אני פשוט נשברת. מתפרקת. איך שלא תקראו לזה שחוטפים התמוטטות עצבים רק כי 97 ולא 100 ובוכים לכרית בלילה כאשר פוחדים עד מוות מהמבחן למחרת.
ואני לא יכולה לחיות יותר ככה. פשוט לא יכולה. אני חייבת לעזוב את הבית הזה.
אז חשבתי שבגיל 18 אני העזוב. אבל אז יש לי את הצבא שאין שום סיכוי שבעולם שאני הוותר עליו. אני הולכת לצבא. נקודה. רק שבזמן הצבא אני לא יכולה לשכור דירה שעליה אנ החזור בחופשות. זה פשוט לא ריאלי מבחינה כלכלית מבחינתי להחזיק דירה ליום כן יום לא. ואין לי אצל מי לגור. יש לי רק את הבית שלי. עם ההורים. לסבול את זה שוב. כי זה לא יפסיק כול עוד אני שם.
אז השאלה שלי היא,
למי אני צריכה לפנות ומה אני צריכה להגיד על מנת שיתנו לי מגורים בבסיס. ש לי גם חסכונות צנועים ככה שגם בתשלום זה טוב כול עוד המחיר לא מוגזם.
תעזרו לי בבקשה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות