מי זו הבחורה הזאת שבמראה?

אוקיי,מתנצלת מראש..זה הולך להיות ארוך..האמת שאין לי מושג למה החלטתי להתייעץ דווקא כאן,הבעיה שלי קיימת כבר הרבה הרבה מאוד שנים..וקשה לי להאמין שכמה שורות מאדם זר יחוללו קסם, אבל אני מניחה ששווה לפחות לנסות.
אני בחורה בת 20 תכף,אני אתאר את עצמי באופן קצת יומרני אז שוב מתנצלת מראש זה רק כדי להבהיר את הנקודה שלי באופן המדויק ביותר.
אני בחורה יפיפייה לדעת המון אנשים,יש לי לשון שנונה ואני תופסת מעצמי אדם איכותי מצחיק מאוד כיפי ואינטליגנטי..משתדלת להעניק ולתת כמה שיותר-להיות אדם עדין נעים הליכות ונדיב,אני בחורה עמוקה מאוד מכילה ומקבלת ויש לי המון מה לתת ולהציע..אנשים יודעים שהם יכולים לספר לי הכל ,לא מפחדת מאינטימיות, אני מאוד פתוחה ואני תמיד קשובה ולעולם לא שופטת או תוקפת..אני לא בחורה קנאית ומאוד בטוחה במקום שלי.
ואחרי כל ה"אני ואני ואני" המגעיל הזה אם עדיין נשארתם לקרוא את זה אז אתם כנראה באמת מעוניינים לעזור ולייעץ ומכאן אני כבר רוצה להודות לכם ולמסור לכם את הערכתי הרבה.
נשמע מושלם מכדי להיות אמיתי נכון?,כן כבר שמעתי את זה בעבר..אמרו לי לא פעם "יש בך הכל" "לא מצאתי בך אפילו חיסרון אחד" "את הכי קרוב לשלמות שהכרתי" "את בחורה נדירה" "זן נכחד"...כמה שהם טועים..טוב..אולי לא לגמרי,טועים למחצה..בילבלתי?..אני אסביר
הבחורה הזאת שדיברתי עליה היא ההתגשמות של כל מה שאי פעם רציתי להיות...אל תטעו,לא שיקרתי..היא כן קיימת,וזו כן אני-רק,שזאת בעצם אשליה.
עכשיו אני אסביר את עצמי יותר כדי שתוכלו להגיד את ה-אהה! אוקיי!
ולהבין לאן אני חותרת. (פחות או יותר)
אני בת 19 וחצי,עוד מעט 20 ומאז ומתמיד המראה היה מה שהכתיב לי את הדרך שלי-נשמע שטחי אך זה יותר עמוק מזה מבטיחה.
אני אחזור שנייה לימי הבצפר-חטיבה ותיכון-סיפור קלאסי של החננה המצויה עם המשקפיים הענקיות והגשר בשיניים,כן כן-זאת שהייתה מתבכיינת למורה בגלל 97 ולא יוצאת בסופי השבוע על מנת ללמוד..לכולם הייתה כזאת בכיתה,יופי עכשיו כבר קיבלתם תמונה קצת יותר ברורה לגבי הסיפור שלי! אבל היי לא להיות יהירים,זה ממש קצה המזלג.
אז החננה הזו-האדם הסגור הזה שחשב שהוא לא ראוי לאהבה ומי בעולם הזה יסתכל עליו,הוא כיעור מהלך,אדם לא כיפי,חנון,פחדן,מתסוכל מעצמו,קנאי בכל הנוגע לכוסיות המקובלות האלה שמתהלכות להן ברחבי בית הספר עם עיניהם הרעבות של כל הגברברים הקטנים עם השפם בר מצווה שהדבר האחרון שמעניין אותם כרגע זה הציון של המתכונת בהיסטוריה שבדיוק עדכנו באותו יום (94 אגב..)
אז כמו שאמרתי,החנונית הזאת סיימה את לימודיה בהצטיינות יתרה (יופי! כל הכבוד! וזה בסך הכל עלה לך בוויתור עצמי,וויתור על חיי חברה/אהבה ושלוש שנים של תסכול חדרה ושנאה עצמית! גאה בך)
זה הרגע שבו גיליתי את העולם שהייתי כה רעבה אליו-הזמן שלי הוקצב לבדיוק שלושה שבועות לפני הגיוס המופלא והחלטתי שפעם ראשונה בחיי אני לוקחת את עצמי בידיים ומוכיחה לעצמי שאני מסוגלת..כן-שינוי,מייק אובר בדיוק כמו בסרטים הפתטיים האלה של גיל ההתבגרות שהתעקשתי להכניס לעצמי למאגרי המוח (וממש לא עזרו למציאות הכאובה,כי כשלי נפלו הספרים אז בדרך ללוקר,החתיך של השכבה היה יותר עסוק בלצחוק מאשר לעזור...סיפור אהבה כנגד כל הסיכויים? כן בטח...לא במקרה שלי לפחות)
קניתי עדשות מגע,הגשר ירד..השיער סודר,הפנים התחלקו,המלתחה שונתה,המשקל ירד-והביטחון העצמי רק עלה ועלה
עכשיו תנו לי לחסוך מכם את כל האמירות הקלישאתיות של "אל לא צריכה לשנות את עצמך" "תהיי את" "מי שיאהב אותך יאהב אותך כמו שאת" (=כן חוץ מעצמי) כי השינוי עשה לי רק טוב..תמיד ידעתי שיש בי פוטנציאל אבל לא היה לי מושג עד כמה..נחשפתי לעולם,יצאתי לעבוד,להנות,לרקוד,לשתות-בקיצור כל החסך שהיה לי בתיכון. מכאן הבעיה-לפני כל-אבל כל יציאה (ברמה של להוריד את הזבל ) הייתי צריכה התארגנות של שעתיים לפחות שכוללת עדשות ,סידור שיער ,מחטבים ,איפור מלא,וכמובן עקבים.
ואז היא מתגלת אליי-הנה היא! הבחורה שכל התיכון חלמתי להיות-היא כאן,והיא כל כך יפה,התגשמות כל החלומות שלי בתור נערת תיכון מתוסכלת...פתאום-אני אדם אחר,בטוח בעצמו,מרגישה סקסית ונשית מתמיד..בוגרת שכזו (תיאור מלא? נמצא למעלה,בתחילת החפירה הארכאולוגית הזו)
הכל טוב ויפה..חוץ מפרט שולי אחד-הבחורה הזאת? היא לא אני...לא באמת..
כשהיא יוצאת..כשאני יוצאת לאחר כל הארגון הזה..אני מרגישה אחרת,אני משדרת אחרת..הכל אחרת..
שלושה שבועות שבהם התחילו איתי מספר כזה של בחורים שלא היה מבייש את כל השנים העגומות שלי בכל שנות לימודיי בבית הספר..
אני לא הייתי רגילה לזה,לא ידעתי איך להגיב..שלא תחשבו..אני באמת לא שחצנית ולא יהירה אני אף פעם לא דיברתי אל בחור באופן מגעיל או דחיתי בצורה קרה-אני נותנת לכל אדם את המקום שלו ותמיד מוסיפה מחמאה ואוהבת לתת לבן אדם הרגשה טובה..מעולם לא הורדתי ואני לא אוריד מבחור שמתחיל איתי,אני יודעת כמה אומץ זה דורש ולהקטין אותו לא באמת יעלה אותי אלא להפך.
הבעיה מתעמקת-אם לא הבנתם זאת עד כה..אני בתולה,וכשסיימתי את התיכון הייתי גם בתולת שפתיים (אוח למה השתמשתי בביטוי המגוחך הזה?,תסלחו לי) ואז הוא בא,שלושה ימים לפני הגיוס שלי,מלצרית חביבה שפתאום מתחילה לדבר עם הברמן החתיך הזה שאף פעם לא חשבה שהסתכל עליה.
בילינו במשך שלושה ימים שהרגישו כאילו התפרסו על שלוש שנים-ברמן בן 26,באד בוי קלאסי, כל מה שתמיד חלמתי עליו,שכשבועיים מהיום שהכרנו תוכננה הנסיעה שלו אל העולם הגדול-כרטיס לכיוון אחד ללא הגבלת זמן,אבל מינימום חצי שנה (כיף לי בחיים האלה (ציניות))
כשסיפרתי לו שאני בתולה הוא היה בהלם,אמר שאני משדרת כזאת סקסיות ופתיחות ובגרות מינית (במבט לאחור מה הביטוי המטומטם הזה אפילו אומר? בגרות מינית..נו שיהיה)
וכאן התחלתי לחוש חוסר ביטחון,הבנתי שכתוצאה מהמראה שלי..נוצר פער עצום בין מה שאני משדרת (מכל הבחינות) לבין איך שאני נראת-וזה יוצר בלבול אצל כמעט כל גבר שפגשתי מאז.
בסוף היום השלישי,שלוש שעות לפני הגיוס המיוחל (כן לישון לא בדיוק היה חלק מהתכנון שלי ברשימת הדברים שלי לפני הגיוס) התנשקנו פעם ראשונה (ושלי בכלל) הרגשתי שזה בא וכ"כ פחדתי שהוא ירגיש שאני חסרת נסיון ברמה כל כך קיצונית,כי כל כך אהבתי את הדמות שלי,נו..הדמות של הבחורה הזאת..שהיא אני אבל לא אני..(מניחה שאם קראתם עד לכאן אז כבר התחלתם להבין אותי..באמת מגיע לכם כל הכבוד על כך)
הוא שאל אותי מה קרה ואמרתי לו שיש לי ווידוי,שאומנם כן התנשקתי (ייאי שקר!,אחלה דרך התמודדות אחותי) אבל כבר הרבה זמן לא,ואז זה התמרח עם זה שהוספתי שכן התנשקתי אבל לא עם לשון...בקיצור טוב לא יצא מזה..
הוא נישק אותי שוב ואמר-כן,בהחלט מרגישים..את צריכה להתאמן באמת.
מכאן זה רק הלך והדרדר,הרגשתי את האני האמיתית מבצבצת לה (מה את קשורה פתאום?! לכי מכאן!!) הנשיקה הזאת הייתה גרועה,אני הייתי גרועה..שנינו הבנו שזה לא זה,יצאתי מהאוטו ושם זה נגמר...לא דיברנו מאז.
חזרתי הביתה עם תחושת הקלה באיזשהו מקום (פוו לפחות רכשתי סוג של נסיון)
הורדתי את המחטבים,הבגדים,העדשות,והאיפור-והנה היא,לאט לאט נגלתה אליי...הרכבתי את המשקפיים ושם כבר יכולתי לראות אותה לגמרי,כמה שאני שונאת אותה.
והנה אני היום-אחרי חצי שירות-שנה בצבא,שנה לפני שחרור...
עדיין יוצאת ומבלה ולא נותנת יותר לדברים לבוא על חשבון האושר שלי כמו אז,בימים ההם..
עדיין בחורים מתחילים איתי,אני כבר מודעת בדיוק למי אני (כשאני לא אני)..רכשתי המון המון חברות וידידים בנים שבאמת לא מבינים למה אני לא מסכימה לאף אחד אף פעם (אף אחד גם לא יודע את העובדה שמעולם לא הייתה לי מערכת יחסים הם בטוחים שהיו לי כמה אך אני אף פעם לא מדברת או מפתחת את הנושא והם יודעים שאני לא מדברת על עצמי בנושא).
בקיצור (בחירת מילה די אירונית ביחס לשאלה,אני יודעת-גיחוך קל ובואו נמשיך מבטיחה שאלו השורות האחרונות כבר,טוב,לפחות מבטיחה להשתדל)
הבעיה בצורה כללית (שלא יכולתי פשוט לומר אותה לפני הרקע כי הוא קריטי לא פחות מהבעיה עצמה כי הוא באיזשהו מקום מסביר אותה)
היא כזו-בחור מתחיל איתי,אני מכירה בחור,אנחנו מתחילים לדבר-אני מופתעת מעצמי כל פעם מחדש מרמות השנינות שלי (לא יודעת מאיפה אני מביאה את זה,מעולם לא הייתי כזאת..זה יצא רק לאחרונה כל הנימה הסרקסטית שלי) אני פתוחה מצחיקה וזורמת..הבחור לא מבין מאיפה מגיע לו כל הטוב הזה וכך גם אני..אני קולטת שהבחור קולט שאני גם איכותית וילדה טובה...מכאן באות כל האמירות של "וואו את ממש מיוחדת" הידועות...עד כאן הכל טוב ויפה...
בעיה אחת
הוא לא באמת נדלק עליי,אין לו שמץ של מושג מי אני באמת...הוא חושב שהוא מכיר אותי ושהוא יודע איך אני נראת ואיך אני מתנהגת..אבל הוא לא יודע דבר אחד-שהוא טועה.
כי כשאני בבית אני בחורה אחת וכשאני בחוץ אני בחורה אחרת..בגלל זה אני כ"כ שונאת שאומרים לי שאני יפה (לא כי אני לא מאמינה בזה,אלא שאני מאמינה לזה רק כשאני בתחפושת של הבחורה ההיא,המהממת ההיא,האני הלא אמיתי הזאתי שהלוואי ויכלה להישאר לתמיד ולא להעלם לי בתום כל יציאה ברגע שאני חוזרת הביתה)
התחושה היא כזו-שאף אחד לא מכיר אותי באמת,אף אחד לא ירצה אותי אחרי שיכיר אותי באמת..ותחסכו אני גם לא מעוניינת לנסות..אז את כל העצות של,תצאי מבלי להתארגן לא בא בחשבון בכלל (למען הסר ספק-ניסיתי..זה עלה לי בחמש פגישות עם פסיכולוג כדי לעלות לעצמי את הדימוי בחזרה)
העניין הוא שהפער כ"כ עצום שאני מסוגלת רק להתחיל את הקשר,למשוך אותו עד לפגישה הראשונה..ומשם לא מסוגלת להמשיך יותר (אני גם מאז הברמן,מעל שנה, לא התנשקתי ומרגישה שהחוסר נסיון חזר אליי ומרגישה חוסר ביטחון גם לגבי זה) והעניין הוא שאני יודעת בדיוק מה הם חושבים,אותם גברים, (לרוב הם גם לא רק חושבים אלא גם אומרים את זה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים) זה נראה כאילו אני מלאת ניסיון (לא רק בתחום המיני,כי הם רואים שמדובר בבחורה איכותית וטובה) אלא בכלל בתחום הזוגי,הם רואים בחורה יפה וכלכך מכילה ומקבלת ויודעת לאהוב שהם לא מתארים לעצמם שהבחורה הזו לא ידעה אהבה אמיתית מעולם (אף על פי יופייה המשגע)
אני מרגישה שזה תוקע אותי,שאני לא יכולה להכניס באמת ובתמים אדם חיצוני לתוך חיי המתוסבכים,לתת לו להיכנס לנבכי נשמתי ולגלות לו את כל האמת..כי זו תיהיה אשליה וזה יהיה לא הוגן לא כלפיי ולא כלפיו-הוא יכיר בחורה יפה ועדינה,לא קנאית ולא שופטת,בחורה שנראת שונה משאר הבחורות,בחורה מלאת ביטחון שמודעת לעצמה אבל לא בצורה שעולה לה לראש וגורמת לה להתנהג לאחרים בזלזול..
ועם הזמן הוא יתגלה לבחורה אחרת-הרבה פחות יפה ממה שהכיר,פחות בטוחה בעצמה..חסרת ניסיון וחסרת ביטחון,קנאית ועצבנית שלא מודעת לעצמה ולמקום שלה.. זאת הונאה,זה ממש נתפס בעיניי כמרמה ...ואני לא שולטת בזה... ואני לא מסוגלת לעשות את זה לשום בחור שהוא.
ומכאן הפחד הזה,להישאר לבד...איך אוכל להיות במערכת זוגית עם פיצול אישיות..
פעם אני הבחורה הזו ופעם הבחורה הזו...וגם זה יצר בלבול ענקי גם אצלי..
מי אני האמיתית?,למה לאחר ההתארגנות שלי-ברגע שאני יוצאת מהבית פתאום הביטחון עולה הדימוי מתחזק,הקנאה לא קיימת באף בחורה,אני רגועה ושלווה,מצחיקה וזורמת..
וברגע שאני חוזרת הביתה והופכת לבחורה האחרת,האופי משתנה בהתאם?
אם כן יש כאן כל כך הרבה מוקשים..
גם הפער בין מה שאני משדרת לסביבה לבין איך שאני באמת (מבחינה מינית,זוגית,חברתית ואישית) שאני מאוד אוהבת שזה מה שאני משדרת ושזה מה שהם חושבים אך זה יוצר בעייתיות,אני רוצה לשמור על האשליה ולא רוצה שהיא תתנפץ (וגם תופעה מוזרה היא שברגע שאני הופכת לבחורה ההיא אני גם מרגישה פתאום יותר מנוסה בהרגשה שלי באופן נורא מוזר-רק רציתי לציין)
מהצד השני אני לא נותנת לאף אחד להכיר אותי כמו שאני,אני משאירה את עצמי רק לעצמי..אף אחד לא מכיר אותי באמת ואף אחד לא יודע מה עברתי ואני מרגישה שזה מגן עליי..
אבל גם מאוד תוקע אותי..
אז מי זו הבחורה הזאת שבמראה הפעם? זאת שאני רוצה להיות (שלא לכל אחת ניתנת ההזדמנות להיות בדיוק מי שחלמה עליה מכל הבחינות)
לבין זאת שאני באמת..אותה בחורה החסרת ביטחון ,החסרת ניסיון עם המשקפיים והשיער המקורזל שלא בטוחה במקום שלה ויודעת שבחורים רוצים אותה בזכות מי שהיא (לא)באמת (לפחות למחצה לא מי שהיא באמת)
בנוסף חשוב לי כן להוסיף שבצבא אני כמו שאני,במראה ובאופי,ומעולם בחורים לא תפסו ממני משהי יפה או מינית ולא ניסו להתחיל איתי ואני רואה את היחס אליי לבין בחורות אחרות שנראות יותר טוב ממני (בזמן הצבא לפחות) שרק מדגיש לי את מה שאני כבר יודעת-שאני צודקת,ושזו לא רק הרגשה שלי.
אין באמת דרך אחת להסביר את הבעיה שלי בשלמותה,יש בה עוד כל כך הרבה רבדים ועומקים שאני אחסוך מזמנכם היקר..
אני באמת רוצה להודות לכל מי שהקדיש מזמנו היקר לקריאת הפיסה המתוסבכת ויש האומרים שאף המגוחכת מחיי..
אם קראתם עד לכאן אז אני באמת יותר מאשמח לשמוע את דעתכם בעניין
מאחלת לכם שבוע טוב :)
(בנוסף,ראיתי כאן מפעם לפעם תגובות של "אני אשמח להכיר אותך" ,אז אני רק רוצה לחסוך את זה ממני ומכם...אני לא באמת אוכל להכיר כאן מישהו לאחר ששיתפתי כאן את הסיפור האישי שלי ונחשפתי בצורה כ"כ טוטאלית אבל אני יותר מאשמח לשמוע את דעתכם)