כן
אני ילדה מאוד אופטימית ובוגרת לגילי, ככה שמעתי מאחרים.
מגיל קטן אני לא מצליחה לסמוך על החברים שלי... בלי סיבה מסוימת.
לא קרה לי שום דבר בילדות ש"צילק" אותי, או השפיע עלי בצורה משמעותית.
יש לי חבורה של חברים קרובים שאיתי בכתה, אנחנו צוחקים מלא ואני הכי נהנית כשאני איתם. למרות זאת, אני לא מרשה לעצמי להיפתח אליהם מבחינה רגשית באופן מלא, מהסיבה הפשוטה, שאני פשוט לא מאמינה שהם באמת ישמרו את הדברים שאני מספרת להם בסוד, כי לכל אחד בחבורה יש חבר הכי טוב שהם בטח יספרו לו, וכמו שאומרים, "לוקח שנים לבנות אמון ודקה אחת להרוס אותו".
אני יודעת שבשלב יותר מאוחר בחיים שלי, העניין הזה ישפיע עוד יותר ולרעה, בכלל, בכל מערכת יחסים שאכנס אליה.
אני רוצה שהם יהיו נאמנים לי, שיהיו שמה בשבילי ויחקרו אותי לעומק אם הם רואים שמשהו לא בסדר.
אני יודעת שאם למשל אני אכנס לסיטואציה של שתייה מוגזמת והקאה, הם יטפלו בי ויהיו שם. אבל מבחינה רגשית, אני חושבת שאני "כבדה" מידי בשבילם, שלא תהיה להם סבלנות ומספיק בגרות כדי לשמוע עלי ועל המחשבות שלי.
אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות... אני מבקשת יותר מידי?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025