כמו שניחשתם מהכותרת, אין לי הרבה ביטחון עצמי ואני ביישנית ברמות כאלה שקשה לי מאוד לדבר עם מי שלא מהמעגל החברתי שלי או מהמשפחה שלי.
רוב החברות שלי הם כאלה שהכרתי אותן מהגן או כאלה שהיו חברות של חברות שלי ואחרי (הרבה) זמן נהיו גם חברות שלי.
בנות נחמדות שלומדות איתי בכיתה חושבות שזה בעיה עם המראה החיצוני אז הן אומרות לי מדי פעם שאני יפה ושיש לי גוף מדהים, ושכל מי שמכיר אותי חושב ככה, אבל לא מעניין אותי עד כדי כך אם אנשים חושבים שאני יפה (כל עוד אנשים לא נגעלים כשהם מסתכלים עלי, אני משערת שאני יעבור את זה בגבורה), ואני מעריכה מאוד את זה שהן מנסות לעזור לי אבל זה רק גורם לי להרגיש עוד יותר סתומה אם "יפה" זה מה שיש לאנשים לומר עליי.
ואני יודעת שיש לי יציאות ממש סתומות לפעמים, שאני אומרת משהו ולוקח לי כמה שניות להבין כמה מה שאמרתי זה מפגר (כמו למשל שפעם אמרתי שמבטא פרסי נשמע בדיוק כמו בארץ נהדרת כשבעצם פשוט רציתי להגיד שארץ נהדרת מחקים טוב מבטא פרסי).
אני גם חסרת טאקט ולפעמים לוקח לי זמן להבין שאנשים בוודאי לא מבינים נכון ונפגעים ממה שאני אומרת. למשל פעם כשניסינו לאסוף כסף למתנה משותפת לחברה ליום הולדת, אז שאלתי מישהי אם היא רוצה להצטרף והיא אמרה שהיא קונה למתנה לבד, ואז אמרתי שהיא יכולה לקנות גם וגם ושגם אני עושה את זה ורק אחר כך הבנתי כמה מגעיל זה נשמע, ושזה לא מה שהתכוונתי להגיד.
יש לי דוגמאות קצת יותר גרועות לחוסר טאקט שלי: לפעמים כששואלים אותי אם אני בסדר או מה שלומי, אני אומרת שאני עדיין בחיים וזה בסדר, אבל זה לא היה בסדר כשסבתי התקשרה לבדוק איך עברה הנסיעה (נסיעה של שעתיים וחצי) אחרי שחזרנו מההלוויה של סבתא רבה שלי.
אנשים בטח חושבים שאני סתם מגעילה וסתומה בגלל היציאות האלה, למרות שאחת מהחברות שלי מנסה לשכנע אותי שזה לא נכון והכל בראש שלי, אבל אני יודעת שהיא רק מנסה לגרום לי להרגיש יותר טוב עם עצמי..
איך אני נפטרת מהיציאות המפגרות שלי? אני מנסה לחשוב פעמיים לפני כל מילה שאני אומרת ועדיין לא מצליחה להשתלט על עצמי..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות