היי, אני בת 16 ואוטוטו בת 17.
השנה התחלתי להרגיש את הסוף של התיכון (אני ביא׳) ושעוד מעט גיוס ואז זהו..אני כבר לא אהיה ילדה ואצטרך להיות עצמאית יותר ואחראית על עצמי והכל יהיה הרבה יותר קשה..זה ממש מפחיד אותי כל הקטע הזה.
וגם מבאס אותי שעוד מעט אני אסיים בצפר וכבר לא אהיה עם האנשים שאיתי בכיתה והצחוקים שיש בכיתה ייפסקו וכבר לא אהיה במגמה שאני כ״כ נהנת בה וקשורה מאוד למורה של המגמה..אני לא רואה איך אני אסתדר בחיים בלעדיו. הוא באמת מורה לחיים ובכללי בן אדם מדהים ואני מספרת לו הכול והוא כמו אבא שני בשבילי.
ובלי קשר אליו אני מרגישה שאחרי התיכון כבר מתחילים להזדקן..זה נשמע דפוק אבל תחשבו על זה, צבא אונברסיטה חתונה ילדים ואז..כלום. וגם אני מפחדת שאתכער עם השנים וגברים כבר לא יחשקו בי, שאחרי התיכון אצטרך לעזוב את התחום שאני מתעסקת בו כבר 10 שנים שזה מוזיקה ולמצוא תחום אחר שיעשה אותי מאושרת כמו מוזיקה וגם יביא לי פרנסה אני לא יודעת אם קיים תחום כזה בכלל. בקיצור זה ממש מחרפן אותי בשנה האחרונה עד כדי כך שהתחלתי לרשום כל חוויה מסכנה ביומן בשביל לזכור אותה ואני בחיים לא כותבת ביומנים..רק מהשנה. אין יום שאני לא חושבת על זה ומתחילה לבכות. אני באמת רואה את סיום התיכון כמו מוות. עד השנה רק רציתי שיגמר התיכון ואני לא אצטרך ללמוד יותר לבגרויות האלה אבל פתאום אני קולטת כמה הגיל הזה יפה ועוד מעט הוא נגמר..איך להפסיק לחשוב על זה? איך לקחת את זה בפורפורציות?! אני משתגעת :(..תודה למי שקרא :-)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025