זה כבר כמה חודשים אני מרגישה שאין לי חברןת. פשוט מבינה את המשפט שדןוקא כשמוקפים חברים מריגשים לבד.
לכאורה יש לי הרבה חברות. אני תמיד יכולה למצןא על מה לדבר עם איזה מישהו כשהחברות שלי לא נמצאות, אבל משום מה אני מרגישה ששום דבר לא מספק אותי. לא דיבור עם החברות הטובות שלי ולא דיבור עם אחרות. החברה הכי טובה שלי מאז ומתמיד עכשיו עסוקה בקורס שהיא נמצאת בו, ככה שהיא בחיים לא מתכתבת, כמעט לא יןצאת ויש לה גם חברות חדשות ואני מרגישה שזה קצת בא על חשבוני.. בכל החודשיים האחרונים , כמעט כל הפעמים שקבענו לצאת והיא ביטלה.ואני נורא רציתי להכנס אבל זה לא קרה ואי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. התרחקנו נורא, תמיד יש איזה מתח וקנאה כי אנחנו דומות בשאיפות ברצונות ואפילו חיצןנית. היא באמת חברה טובה אבל היא התחילה לעשות הרבה קטעים שממש לא מתאימים לי להתחנן אליה להמשיך להיות חברה טובה. לגבי שאר החברןת הטובות, שתיים מהן נהיו ממש שכואב לי הלב שאני ככה מחמיצה אותן, הן התקרבו אחת לשניה ועל הדרך גם קצת ננטשתי. אולי זה נשמע קצת ילדותי אבל כל פעם שאחת מהן מבטלת הגעה גם השניה מבטלת. אני באמת עושה בשבילן דברים מהלב, באמת אני חושבת שאני חברה טובה, אני משתדלת ובאמת שזה לא צעד שלי כל השנוי הזה. אלא שלהן. עכשיו בחופשת פסח כבר התבטלו שלוש יציאות כי תמיד הן נזכרות שהן לא יכולות, כל אחת והעניינים שלה. אני באמת מרגישה בודדה, ואני באמת חברה שמחה שנעים לדבר איתה והכל.השינוי הזה קשה לי, כאילו הן לא זורמות כבר ,אני נפגעת מהן כל פעם מחדש וזה כואב לי כי זה לא היה ככה.. מה לעשןת? לדבר איתן לא עוזר, שלחתי הרבה מסרים ורמזים ואפילו דברים ברורים... לא ממש נראלי שאכפת להן שהן לא זורמות וכל הזמן מבטלות.. וחשוב לציין שאנחנו באמת קרובןת. הם יןדעות עליי ממש כמעט הכל..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות