הוא התגייס והשתנה קצת, איך לחזק את הקשר שלנו ולא לתת לו להתפורר?

אני עוד מעט בת 18, ואני וחבר שלי ביחד כבר הרבה זמן (3 שנים)
למדנו להכיר אחד את השניה, ואני מאוד מאוד אוהבת אותו.
הוא חכם, הוא תומך, הוא תמיד מזכיר לי כמה שהוא אוהב אותי, הוא מצחיק, הוא מתוק, הוא גם נראה מעולה - הוא פשוט ״כל החבילה״, בן אדם שאם היינו בני 25 הייתי מתחתנת איתו על המקום.
ברור שיש לו גם תכונות שליליות, אני לא מתעלמת מזה ולא ״עיוורת״ כמו שאנשים שבדרך כלל בגיל שלי מתנהגים, אבל אף בן אדם לא מושלם, וגם התכונות השליליות שלו הן בסדר, והן כלום בהשוואה לכמה שהוא אדם טוב.
העניין הוא שממש לפני שבועיים הוא התגייס, ואני מוצאת את עצמי במערבולת רגשות שלא היתה לפני כן, ויודעת שאם אני לא אעצור את זה זה יתגלגל ויהפוך לכדור שלג ענק ומי יודע אם אוכל לעצור את זה לפני שנגיע לנקודת כמישה (הנקודה שאחריי שצמח כבר כל כך הרבה זמן בלי מים אז הוא נובל) - וכאן אני צריכה את עזרתכם, כי זו המערכת יחסים הראשונה שלי (ואפילו שזו המערכת הראשונה, אל תגידו ״את רק בת 18״, אני רואה מה יש בחוץ, אין הרבה גברים טובים כמוהו, ואני מעריכה אותו מאוד, ויודעת שאם אני אתנהל נכון, נוכל בבוא העת להתחתן.)
בדרך כלל המערכת מבוססת על דיבורים שוטפים בוואטסאפ ואז להיפגש בשישי או שבת. כרגע הוא בטירונות ואנחנו אכן נפגשים בשישי ושבת (חוזר כל שבוע ברוך השם), אבל אנחנו בקושי מדברים במהלך השבוע, וזה מה שהיה אתמול:
הוא קצת לא הרגיש טוב אחרי שבמהלך השבוע הוא הרגיש מאוד לא טוב ולכן לא היה לו מצב רוח וזה מובן. באתי אליו (יש לי מפתח) שעה לפני שהוא הגיע הביתה בשביל להפתיע אותו. כשהוא שמע בטלפון שאני אצלו (סיפרתי לו כי לא ידעתי מתי הוא חוזר) אז שמעתי בקול שלו שהוא ניסה למהר ולבוא כמה שיותר מוקדם, וזה היה מתוק מאוד, אבל מהרגע שהוא הגיע, לא קרה שום דבר ממה שציפיתי- הוא הגיע עייף ורגזן, ישב בסלון ופתח טלוויזיה, אני עזרתי לאמא שלו והכנתי טבעות בצל (דבר שהבטחתי לו שאכין- והכנתי את זה לבד), אמא שלו הכינה את הדברים האהובים עליו, כל הזמן הזה הוא לא עזר לי אפילו לפנות קצת מקום על השולחן בשביל האוכל, ובאותו בוקר נקעתי את הקרסול וקראתי לו כי רציתי לספר, אבל הוא לא בא ברבע שעה הראשונה ואז קראתי לו שוב, סיפרתי לו והוא נתן לי נשיקה (לא בטוחה כמה שהוא הקשיב) ולפני ששמתי לב הוא כבר הלך (לרגע חשבתי שזה היה טיפשי לקרוא לו ולהפריע, אבל זה סרט שהוא כבר ראה! הוא ממש אוהב אותו, אבל הוא כבר ראה אותו!) ואז כשישבנו לאכול שאלתי איך יצא לי והוא אמר ״בסדר״, גם הבאתי לו מתנה של בוקסרים וכולם התלהבו חוץ ממנו. אחר כך כשהלכנו למיטה הוא אמר שיצא טעים מאוד והלכנו לישון 3 שעות שבסופן הערתי אותו כי ביקשתי שיבוא איתי כשאבא שלו מסיע אותי הביתה (הרגשתי רע שעשיתי את זה) ואז הוא בא ומן הסתם לא היה לו הכי המצב רוח אבל בשלב הזה הוא היה בסדר גמור, לא עצבני כמו בצהריים (נ.ב- שכבנו לפני שהלכנו לישון, נהנתי כמו תמיד אבל זה היה מורגש שהוא גמור).
היום הוא רצה שאבוא אליו שוב, אמרתי שאי אפשר כי ההורים לא מסכימים שאבוא יום אחרי יום (ובצדק- ביומיים שאנחנו נפגשים אני צריכה ״לרדוף״ אחריו? לא הספיק לי אתמול?)
אבל הורגש שלא היה לו כוח לדבר יותר מדי אז הוא פשוט יצא מהוואטסאפ וכנראה הלך לישון, אפילו שאמרתי שממש התגעגעתי לשיחות שלנו ומילאתי את הוואטסאפ בהודעות (שאני קצת מתחרטת עליהן כי לטעמי יצאתי נודניקית).

אני לא כועסת עליו, כל העצבנות והעייפות הזאת מובנת לגמרי, אבל זה פשוט מצב שאני לא יודעת מה עושים בו, ואם זה יעבור אחרי הטירונות ופשוט אני צריכה להיות עכשיו 100% בשבילו, עצות?