כן
שלום,
אני בת 19 דתייה לשעבר.
תמיד הייתי הילדה הטובה התמימה שמקשיבה לכל מילה של ההורים שלה, בגיל 16 נחשפתי לעולם יותר ידעתי שיש עולם כל כך גדול בחוץ, לאט לאט האמונה שלי נהייתה חלשה ובגיל 17 כבר לא יכולתי להיות דתייה יותר הרגשתי שנפשי כלואה בתוך החצאית והבית הדתי הזה,נמאס לי לשמור שבת ולהשתיק את עצמי בכל פעם שאני רוצה לשאול "למה אני עושה את זה?".
בגיל 18 החלטתי לחזור בשאלה, נסיתי לדבר עם ההורים שלי אבל לצערי הם לא הבינו אותי ולא ניסו להקשיב לי אז נכנעתי בחרתי להיות כלואה בדת אבל ליד המשפחה שלי ולא להיות חילונית בודדה רחוקה מהמשפחה שלה, עברו חודשיים ופשוט לא יכולתי להמשיך לחיות חיים שהם לא שלי ולהמשיך להשתיק את זעקת נפשי,קניתי בגדים חדשים ומצאתי עבודה והחלטתי להתחיל מסע חדש בחיים שלי אבל לצערי... מסתבר שאהבת אבא שלי ואמא שלי וגם החברות שלי תלויה בחצאית שאני לובשת, אבא שלי אמר שאני לא שייכת אליהם וגירש אותי וחברות שלי כבר לא רצו לדבר איתי, אני תוהה האם החצאית הופכת אותי לבן אדם טוב?וכל לבוש אחר מעיד על היותי בן אדם רע?הרי בתוכי אני עדיין אותה בחורה עם אותו לב טוב וצנוע.
קשה לי מאוד להתמודד עם זה, ההתנהגות של אבא שלי הייתה די אכזרית אבל אני מתגעגעת למשפחה שלי, אני מפחדת שישכחו ממני לגמרי ושימותו כשאני לא לצידם, ממש כואב לי, אני אובדת עצות, להיכנע לרצונם כדי להיות לצידם? או לעמוד על שלי למרות הקושי? איך אתמודד עם יסורי המצפון אם יקרה להם משהו כשאני לא איתם?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025