כנראה שזאת תופעת לוואי מוכרת למשתחררים מצה"ל, ובכל זאת גם למען אלו שעשויים להזדהות איתי וגם למען עצמי אני רוצה לשתף בתחושות שלי ולדעת שאני לא לבד בבלבול כי נדמה שכולם מסביבי יודעים די טוב מה הם רוצים.
לפני חצי שנה השתחררתי. מיד עם השחרור עשיתי פסיכומטרי כי לא יכולתי לדמיין רגע אחד של חוסר מעש. קיבלתי ציון מאוד נמוך ומאכזב. קצת אחרי הפסיכומטרי נפרדתי מחבר שלי ועזבתי את הבית לגור בדרום הארץ לעשות עבודה מועדפת.
השבועות הראשונים במקום החדש היו מלהיבים- המון בחורים, המון התרחשות, אלכוהול, טיולים, מסיבות, פידבקים חיוביים מהבוס- ממש החיים הטובים שרציתי לעצמי. אבל אז הגיעה הנפילה הגדולה. .
אני מרגישה שהעבודה לא ממלאת אותי כי היא מאוד טכנית ולא מרגשת ובאופן כללי אני מרגישה שאין שום תוכן לשום דבר ושאני לא מצליחה ליצור שם קשרים חזקים ואמיתיים. פתאום אני מתגעגעת לאקס ומוצאת את עצמי כל לילה עם בחור אחר שמהותו למלא איזושהי ריקנות שאני מרגישה בעקבות הפרידה. מעבר לזה בזמן האחרון אני אוכלת המון, הרבה יותר ממה שאני רגילה לאכול וזה גורם לי גם להרגיש פחות מושכת. כלפי חוץ אני נראית כרגיל- שמחה וזורמת עם החיים.
בפנים אני מרגישה חוסר סיפוק, חוסר מיצוי, בדידות, עצבות וריקנות.
אני מאמינה שאם אעזוב את מקום העבודה הנוכחי אולי דברים ישתפרו עבורי, לפחות בפן הרגשי, כי האדישות והאפתיה הזאת לחיים מאוד לא אופיינית לי .
זה מוכר למישהו? מישהו יכול אולי להכניס אותי קצת לפרופורציות..?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025