אז... יש לי אח אוטיסט, עם פיגור. יש לו כל מניי התפרצויות רגשיות ואי אפשר לנהל איתו שיחה בלי שיצעק או ייתפרץ (גם אם זה ברחוב)
ואני מרגישה פאדיחות להסתובב איתו. לא משנה כמה יעירו לו הוא לא יפסיק ותמיד נספוג את כל ההשפלות שלו בציבור. למשל, הלכנו כל המשפחה לכבוד היומולדת של אמא להצגת תיאטרון לפני שבוע, וכשהגענו להתיישב באולם הוא ציפה לקהל של כוסיות, אבלל.. הקהל שהיה שם היה אנשים מבוגרים והוא פשוט התחיל לצעוק שם ״למה הבאתם אותי להצגה של מבוגרים?? אתם סתומים??״ וכולם באולם הסתובבו והסתכלו ולא הצלחנו להרגיע אותו. עד שלבסוף אמא שלי דיברה איתו בשקט והוא שתק. הקטע העצוב זה שהוא אפילו לא שם לב לזה, זה פשוט בא לו טבעי לצעוק וההתנהגות הבהמתית שלו. הוא לא מודכ לעצמו וגם כשאנחנו מוזמנים לאורחים אין לו נימוסיי שולחן והוא מדבר שטויות.
הוא מפריע לי המון, הוא שם מוזיקה בפול ווליום בבית ומתחיל לעשות קולות עם עצמו וזה מחרפן אותי.. ולהורים שלי לא היה אכפת כשניסיתי לדבר איתם, הם רק מנסים כל הזמן להתחשב בו בגלל המגבלה שלו.. וניסיתי להגיד לו שיפסיק לשים מוזיקה בפול ווליום, אבל כל פעם מחדש הוא היה מנמיך כשהייתי מעירה ויום למחרת שם שוב עד שכבר הערתי לו ביותר תוקפנות, ואז הוא התחיל לצעוק ולהיות אדום כולו וכמעט הרביץ לי (והדבר היחיד שאמרתי ״*** (השם שלו) מספיק עם זה, זה כל ערב חוזר על עצמו (פשוט בטון קצת כבר ותוקפני))
קשה לי כבר להתמודד ואני מודה שכשחברים באים אליי אני מתביישת..
לפני שתתנפלו עליי תדעו שאני מכבדת אותו ומנסה להתאפק כמה שאפשר אבל באלי כבר לעוף מהבית!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות