אני מכיר מלא אנשים בפייסבוק ממלא מקומות, כולם אומרים לי שאני נחמד ומקסים (חלקן גם אומרות שאני חתיך), אבל ברגע שאני רוצה להיפגש מגיעים כל מיני תירוצים.
לא להיפגש, לא להגיד שלום אם אחד נמצא בעיר של השני, לא אם אנחנו גרים באותה עיר, לא כלום!
ובעצם, אין לי חברים בכלל.
הגעתי למצב שהחלטתי שכל אחד שלא פגשתי הוא לא בגדר חבר או ידיד. אני לא מסוגל לסמוך עליהם, חלקם ניתקו איתי קשר ונפגעו...
אני באמת לא יודע מה לעשות.
יש לי חרדה חברתית, בשישי ניסיתי ללכת למקום בילוי לבד וקיבלתי התקף חרדה (הסתגרתי בשירותים, אחרי שהצלחתי להתחמק החוצה רעדתי ונכנסתי ללחץ ופחד...)
עכשיו, אין לי עם מי ללכת.
אני עומד להתגייס ואני מפחד שיקרה מה שקרה בבית הספר.
לא התעללו בי פיזית, התעללו בי נפשית.
הדבר שהכי צרוב לי זה ששכחו אותי באוטובוס.
בכיתה ח', חזרנו מטיול של"ח, ישבתי ליד ילד אחר באמצע האוטובוס, נרדמתי בדרך חזרה ופשוט השאירו אותי בתוך האוטובוס, והוא המשיך לעיר אחרת, משם הייתי צריך ללכת ברגל כי לא היה לי כסף, לא ידעתי איפה אני ולא הייתה לי סוללה בטלפון...
בכיתה י' כבר הבנתי שאת החברים אני לא אמצא בבית הספר...
אני מפחד שבצבא זה יהיה אותו הדבר, שבגלל ההתנהגות או החרדה יחשבו שאני לא רוצה שיתקרבו אלי, ובאמת אף אחד לא יתקרב אלי.
אני מפחד שלא יזכרו את השם שלי, שפתאום יבקשו ממני לצאת מהחדר בשביל שאני לא אפריע...
אני מפחד מזה.
והגיוס הוא עוד שבועיים - אז אני אמור שבועיים להסתגר בחדר שלי? אולי אני צריך להיות סבלני, אבל זה לא אומר שאני צריך שבועיים לא לצאת מהבית - כי זה מה שיקרה!
אני חייב לעשות משהו, אבל אני לא יודע מה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות