אז ככה...
בגלל כל מיני סיבות , בעיקר גם כי לא היה לי שום כיוון לתואר ראשון בחרתי להתחיל ללמוד הוראה בבית ספר יסודי ... אמרתי אוקי, אני אוהבת ילדים ,יש לי גישה אליהם , זה עבודה בטוחה, פנסיה, שעות טובות וכו וכו נלך על זה - הכי הרבה אני אשנה את זה בסוף.
התחלתי את הלימודים לפני מס חודשים במגמת מתמטיקה ותקשורת .. ומתמטיקה ממש לא מדבר אליי אז החלטתי להחליף למדעים (אבל בגלל שעברו כמה חודשים אני אתחיל מדעים רק משנה ב' ) כלומר כבר נהיה קצת עמוס.
אבל זה עוד מילא... כל הזמן ניסיתי להכין את עצמי לרגע של ההתנסו שזה אומר שאני צריכה להגיע לכיתה של ילדים ולהעביר להם 45 דקות שיעור. כל הזמן שיכנעתי את עצמי אוי זה בקטנה, זה קצר, זה חומר הכי קל בעולם , פה ושם ... אז למה למען השם אני כל כך לחוצה ?! הייתי ביום היכרות בבית הספר בו אני עושה את ההתנסות... בסך הכל ישבתי וצפיתי ובסוף עשיתי להם פעילות קצרה של היכרות.
כל היום הזה הכביד עליי בטירוף כשחזרתי הביתה.
פתאום כל המחשבות קופצות...
קודם כל אני בכלל לא מרגישה שאני רוצה לעסוק בהוראה ולא מרגישה שמדעים מעניין אותי.
אני מפחדת בטירווווווווווווווווווווף מלהעביר שיעור כי המורה צופה בי ובאיזשהו שלב תצפה בי גם המדריכה הפדגוגית.
אני משקשקת מפחד וזה מעיק עליי בטירוף (עוד שבועים אני צריכה להעביר שיעור ראשון )
לא טוב לי הלחץ הזה. גם ככה יש לי נטיה לחרדה .
אני מרגישה כלואה.
כי את ההתנסות אני חייבת לעשות לא משנה מה, אין דבר כזה לעשות תואר כזה בלי התנסות.
איך לשנות גישה? איך להוריד את הלחץ? אני כל כך מפחדת.
אני יודעת שבבית ספר יסודי מתמטיקה ומדעים זה נדרש.... אבל אני חושבת להשאר רק עם תקשורת גם אם זה לא יתן לי עבודה. פשוט כי אולי זה יקל עליי.
תעזרו לי :(((
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות