מרגישה חסרת ערך בשירות הלאומי, מה לעשות?

אז שלום, הסיפור שלי הוא כזה...
כיום אני נמצאת בשירות לאומי ובתחילת השירות שאלו אותי איפה אני מעדיפה והעדפתי
לשרת בבית חולים. אני נמצאת באגודת "בת עמי" מי שמכיר/ה ודרכה נגשתי...
שירות לאומי זה מסגרת של 8 שעות עבודה ביום, השלמות למקרים של חוסר שעה
זאת אומרת אם קורה מצב שיצאת לפני שסיימת 8 שעות השעות מצטברות ונחשבות
להשלמה. ואם לא משלימים אותם זה נשאר לסוף שנה ואתה בא לחינם כדאי להשלים ורק בגלל זה אני מקפידה להישאר על הדקה. השכר שלנו זה הוא 1,000 שקלים בחודש
לא הרבה אבל עדיין...
אני משובצת במחלקת מיון ויחדיו נמצא איתי בן שירות שצירפו אלי על מנת לעזור כי יש מחלקות מסוימות שבהם מצריכים יותר ממתנדב אחד. התפקידים שלי הם שליחויות (העברת ציוד), טלפונים בדלפק ועזרה לכוחות עזר. עם חלקם מהצוות אני מסתדרת ופה מתחילה הבעיה, יוצא לי לפעמיים לריב עם האחים או האחיות וגם המזכירה
כי הם דורשים שכל דבר נעשה, הם תופסים עלינו "טרמפ". זאת אומרת, לפעמיים
יש לנו מצבים של לחץ בשליחויות וקורה מצב שהם זקוקים למשהו שרצו בו כמו: להגיש להם ארוחת צהריים במגשית, להכין קפה, לרדת להביא כוסות לשתייה חמה כי חס וחלילה אי אפשר בלי נס קפה בבוקר וכל מיני טרטורים למיניהם ואמרתי, אמרתי שאני לא תמיד יכולה אבל הם דורשים וצועקים. דבר נוסף, חלקם נוהגים לומר לנו 'אתם כולה בני שירות, אתם לא עושים משהו משמעותי אלא רק שטויות, זה לא התפקיד שלכם' מין ירידות כאלה שאנחנו חסרי ערך וגם לא מעריכים שום דבר. כנ"ל זה תקף למחלקות אחרות, חברות שלי מתלוננות גם על הצוות בתוך המסגרת שלהן. יש לנו אחראית, אפילו שתיים סגנית אחת שאחראית על בני שירות באופן כללי ואחראית שנמצאת בתוך המיון שהיא אחות ראשית, היא עושה ראיונות וכל מה שקשור לעובדים ואפילו מפטרת. ויש את המנהל מיון שהוא כבר אחראי על הרופאים והדברים היותר עקרוניים. אני והבן שירות לא פנינו אליה, הוא נורא מפחד לומר לה וביישן ולפי דעתי שומר דברים בבטן. לא אמר לי את זה אבל אני שמתי לב. באמת אני מרגישה שאם כל הכבוד לאנשי צוות בתוך המחלקה גם לנו יש תפקיד
ושלא יעשו מאיתנו כלבים. זה שהם למדו כמה שנים ומתנשאים מעצמם לא אומר שאנחנו
צריכים לסבול את זה. אנחנו מתנדבים ואם לא אנחנו הם היו עושים עבודה כפולה מה לא? ביקשתי מסגנית השירות הלאומי שתעביר אותי מחלקה והיא אומרת שאין מקום
והכל תפוס בכמויות של בני שירות ולפי מה שאני מכירה אותה יכול להיות מאוד שהיא אומרת את זה כי אין לה את מי להכניס למיון כי אף אחד לא רוצה להתמקם שם.
ויש עוד אחראית שהיא הרכזת של אגודת "בת עמי" שהעבירה אותי למקום הספציפי של הבית חולים שאני יכולה גם להתנדב במקום אחר, ביקשתי וניהלנו שיחה עם הרכזת של השירות שמסרבת להעביר אותי מחלקה. הבעיה שיש לה כוח שכנוע ואם אני רוצה באמת לעבור אני צריכה להרים את הטון ואין לי ביטחון עצמי, אני ביישנית מאוד.
אני באמת לא יודעת מה לעשות, חשבתי לשרת שנתיים כי אני רוצה להתקדם בתור מזכירות רפואית כי בחוץ לא יוכל ללמוד ולהוציא מקצוע לצערי.... פספסתי שנים של לימודים בתיכון שבהם יכולתי להשלים בגרויות אבל לא ניצלתי את זה לנכון ולא חשבתי רחוק. היום זה נורא יקר וחסרים לי הרבה מקצועות להשלים, אני לא מתכוונת להוציא סכומים ענקיים זה טירוף. מזכירות רפואית לא מצריכה בגרות מלאה לפי ידיעתי ואפילו פקידה במענה של חולים יכול להיות נחמד אני מאוד ארצה להתראיין בעתיד.
אשמח לעצות גולשי האתר.