שלום שמי קרין,
יש לי רק חברה הכי טובה שהיא גדולה ממני בשנתיים שאני מדברת איתה על הכל ואין לי עוד חברות אחרות רק היא..אבל כשהיא תלך לצבא היא לא תוכל כמעט להיפגש איתי וזה.. ועכשיו בקושי רק בימי שלישי ושבת היא יכולה לצאת בגלל שיש לה בגרויות וכל זה והיא נמצאת בבצפר אחר ואני בבית הספר שלי שקטה וחסרת חברות אני מתביישת להתחיל שיחה עם מישהו או לדבר עם מישהו וחלק ענקי מהשכבה שלי רק ערסים ופרחות ואני לא ממש מתחברת אליהם ונמאס לי להרגיש לבד נמאס לי לשבת בהפסקות לבד זה ככה כבר 3.5 שנים אני לא רוצה לדבר עם היועצת או המחנכת שלי כי הן נודניקיות..
שכשאני הולכת אף אחד כמעט לא שם לב אליי כשאני עוברת איפשהו פתאום מישהו נדפק בי עם הכתף או משהו או כשבשכבה שלי אני הולכת ופתאום שני ילדים מולי באים ומתחבקים ואני צריכה לעצור לפני שאני נדפקת בהם ולעבור אותם זה מעצבן אני מרגישה שאני רוח רפאים..
מה עושים? :(