אז ככה: עד לפני כמה שנים הייתי במשקל סביר אבל לא הכי רזה (גובה 1.65 משקל 65 ק"ג - מבנה גוף בינוני/אתלטי). כרגע אני שוקלת 85. אמנם זה נשמע הרבה, אבל אני לא נראית שמנה אלא "גדולה" בגלל שאני כן עושה כושר גופני מידי פעם וגם אני חושבת שאני עדיין נראית טוב ומרגישה טוב עם עצמי כולל פידבקים מהסביבה, גברים ונשים עד ש.. שני ההורים שלי (כל אחד בנפרד) מעירים לי בצורה עוקצנית על המשקל: "התרחבת" "פעם היו לך פני בובה והיום את בובה גדולה" "מי ששומע את העקבים שלך מרחוק חושב שתעבור פה חתיכה ואז הוא מסתכל ורואה שזה לא ממש ככה" "את נראית כמו מתאגרפת" (על בחור חתיך שאני מכירה "הוא לא היה יוצא איתך, הוא בטח יוצא עם יותר רזות" כן, אז למה הוא מפלרטט איתי באופן יום יומי?:))- מצטטת לכם אחד לאחד את העקיצות היצירתיות של ההורים שלי. יש לציין שאחרי ההערות שלהם אין לי כל רצון לרדת במשקל. זאת אומרת שההערות שלהם לא אפקטיביות אלא רק גורמות לי באופן זמני להרגיש לא טוב עם עצמי, עד שאני מסתכלת במראה ורואה בחורה נחמדה קצת מלאה שנראית בסך הכל טוב. אין לי רצון לעמוד בשום סטנדרטים של דוגמניות ואני אישית לא חושבת שרזון זה יפה. מידי פעם אני מנסה לעשות דיאטה, אבל בגלל כל מיני סיבות בריאותיות (שלא נציין כאן) זה דיי קשה לי. אבל באופן כללי לא מפריעות לי ההערות אלא אם אני לפני איזה צומת חשוב בחיים כמו ראיונות עבודה, דייטים או פגישה עם אנשים חדשים. אז מה עושים עם ההורים? הערתי להם המון, אבל הם ממשיכים לעקוץ. אפשר לחשוב איך הם נראים. אמא שלי תמיד חשבה שאני יותר יפה ממנה ומאוד התפלאה כשהתחילו להגיד לה שאנו דומות. אבא שלי תמיד היה אדם שמנמן. שניהם מתקרבים לגיל 70. אבא שלי הוא טיפוס שיש לו תמיד ביקורת להגיד על אחרים. אז אולי הם פשוט לא מפרגנים? מוציאים תיסכולים? לא מסוגלים לקבל מישהו שונה? אל תגידו לי שהם דואגים, כי זה שאני מלאה עדיין לא מהווה סיכון בריאותי, הם רק לא מקבלים מישהו שלא מתאים לסטנדרטים "רזים".
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות