תמיד הייתי שונה מאוד מכולם, הרגשתי מוזרה ונורא קשה לי להתחבר...
כל פעם הייתי אומרת לעצמי שזה חרדה חברתית ובעיה שתעבור, אבל אחרי כמה טיפולים עם הזמן הבנתי שזה משהו גדול יותר מזה
אני סגורה כל כך ואין לי מושג פשוט מה לומר בכל מניי מצבים. אני לא זוכרת מתי פעם אחרונה ניהלתי שיחה נורמלית עם מישהו מבלי לנסות לברוח ולהיות מוזרה.
אני מוזרה פשוט בצורת דיבור שלי..
אחרי כמה זמן בבילוי חברת אנשים אוטיסטים הגעתי למסקנה שאולי גם אני כזאת..? מצאתי נקודות דמיון שמשמעותיות אצלי.. ובהתחלה לא רציתי להאמין שזה קורה לי ושדווקא אני כזאת. אז לא התייחסתי לזה בחשבות
אני כמובן לא עם כל התסמינים של אוטיזם. אין לי קושיי למידה ובעיות ריכוז ובזיהוי הבעות פנים
אבל בעיות אחרות יש לי. המנעות מקשר עין ויכולת קוגנטיבית מאוד לא מפותחת ויכולת לקויה מאוד בשימוש בשפה. אני אפילו נמנעת משיחות עם אמא ואבא בגלל הבעיות האלה
הגעתי למסקנה שאולי באמת אני אוטיסטית, כי זה מסביר כל כך הרבה, אפילו אם ברמה קלה שלא נראית. אבל בפנים זה קשה
לגשת לאמא ולהגיד לה שאני רוצה אבחון?
ולמי שיודע, יש טיפולים לזה או משהו שעוזר לשנות את החשיבה והבהתנהגות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות