יש לי חבר כבר יותר משנה.אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני.באמת.
הוא היה שם בשבילי בזמנים מאוד קשים והוא לא לוחץ וסבלני ומכבד ואוהב,ממש החבר האולטימטיבי.וזה הדדי,כלומר הוא אומר לי המון פעמים כמה הוא אוהב אותי ודואג לי ואני מרגישה עליו שזו האמת.וזה מדהים ומחזק.
אבל הבעיה היא שבחצי שנה האחרונה אנחנו רבים המון.אנחנו גרים יחסית רחוק ולכן מתראים פעם בשבועיים בערך לאיזה סופש וכמעט ואין מפגשים שאני לא מתעצבנת עליו על משהו ומפוצצת הכל(כן,זו ברוב הפעמים אני.הוא טיפוס מאוד רגוע ומכיל).בהתחלה חשבתי שזה כי בקושי התראינו בגלל הצבא,ואז חשבתי שזה כי עברה עליי תקופת דיכאון(יש לי מצבי רוח משתנים והלכתי בעבר לפסיכולוגית) אבל היום אני יחסית בסדר כבר מכל הבחינות ועדיין זה ממשיך.אני מנסה לנשון עמוק,מנסה לא להתפרץ אבל קשה לי.משהו בו לא יודעת מה מוציא אותי משלוותי לףעמים.
חשבנו אולי לקחת הפסקה ולהתרחק.אבל אני לא באמת אצליח,אני יותר מדי צריכה ורוצה את הקשר הזה(גם הוא אבל הוא אמר שאם זה מה שיעשה לי טוה הוא מוכן להתרחק קצת עם כל הקושי שבדבר)
מה לעשות? כבר זה סיוט כל המריבות האלה,וזה כלכך לא מגיע לו,זה כלכך לא מגיע לנו,מה עובר עליי?!?
אולי אני לא בנויה לקשר כרגע?(אני מפחדת אפילו לחשוב על אופציה כזאת,יש לה השלכות ממש גדולות).ואני יודעת שאם נתנתק אני רק אהיה יותר בדיכאון.
הוא איכשהו הסיבה שאני יוצאת מדעתי אבל גם מחזיק אותי שפויה.איך זה הגיוני? זה קורה לעוד זוגות המצב שתיארתי פה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025