אני נשואה כבר כ-6 שנים, יש לי 2 ילדים, הזוגיות שלנו מאוד קשה, כל הזמן רבים וקשה לנו להסכים על כמעט כל דבר. יש בינינו הפרש גילאים די גדול(9 שנים) וגם מנטליות מאוד שונה, בעלי הרבה יותר פתוח ומוחצן ממני וגם הרבה יותר בוטה, הוא מרשה לעצמו לדבר אלי בביטויים מאוד פוגעים, להגיד את סתומה, את דפוקה, ועוד המון המון מחמאות דומות. והוא חושב שאני ממש מגזימה בזה שאני עושה מזה עניין ושככה אנשים מדברים כשהם רבים. בשנים הראשונות הייתי חושבת שזה באשמתי אבל לאט לאט הבנתי שזה לא ממש משנה ושזאת צורת התנהגות שהוא רגיל אליה. האמת שאם הייתי מודעת לזה מההתחלה לא הייתי נכנסת לקשר הזה, כי זאת הרגשה ממש רעה ואפילו שהוא כן אומר שהוא אוהב אותי(כשהוא לא אומר כמה הוא היה רוצה לעזוב אותי), קשה לי ממש להאמין, ולהיפתח אליו.
עכשיו, אני מאמינה מאוד שזוגיות היא פונקציה של השקעה, ויש לנו ילדים שמאוד קשורים אליו, והוא אבא ואדם טוב בסה"כ. רק שאני לא מרגישה איתו ממש זוגיות כי כל פעם שאנחנו מדברים הוא ממש פוגע בי, וגורם לי להרגיש ממש רע עם עצמי. וגם ככה ההערכה העצמית שלי לא משהו.
הוא גם לא מעוניין ללכת לייעוץ זוגי, וגם לא שאני אלך. לא יודעת אם יש אפשרות איכשהו לשקם את הזוגיות. אני חושבת שזה ממש אגואיסטי מצדי לפרק משפחה, כדי שאולי תהיה לי יום אחד זוגיות טובה יותר, וגם ממש כבר קשה לי להאמין שיש בכלל אפשרות כזאת, כי נהייתי ממש פסימית בנוגע לאפשרות של אהבה.
זה לא שאנחנו שונאים או משהו, ואני כן אוהבת אותו. אבל עד לרמה מסוימת, ממש קשה לי להיפתח מעבר כי אני פגועה מהתגובות שלו ומרגישה שהוא לא מעריך אותי.אני מנסה לשמור על יחס ידידותי כדי שתהיה אווירה נעימה, אבל לא בטוחה שזה מספיק כדי לשמור על היחסים. בקיצור אני ממש לא יודעת מה לעשות.אשמח לעצה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות