שלום לכולם,
ראשית אני רוצה שתקבלו רקע לפני שאתם נותנים חוות דעת.
אני דתי לאומי(לשעבר ככל הנראה) אני למדתי במסגרות דתיות ולא חרדיות כלומר: שיש לי תעודת בגרות, 3 שנים צבא, פסיכומטרי ואני עובד.
מאז שהתחלתי לפתח אישיות(גיל 14+) אני זוכר שלא התחברתי אל הדת במיוחד בגלל תשובות לא מספקות בנוגע לסיטואציות מסוימות.
את הבגרות בתנ"ך עברתי על הקשקש ובגמרא נכשלתי.
ברוב השירות הצבאי היית חי חיים כפולים - בצבא הייתי בלי כיפה וכשהייתי חוזר הביתה הייתי עם כיפה.
אחרי השחרור מהצבא החלטתי שאני אתן צאנס נוסף, התחלתי ללכת קבוע עם כיפה אבל זה לא הלך אחרי כמעט שנה הבנתי שאני לא מתחבר לאנשים דתיים, אני לא באמת מתפלל, אני לא מקשיב לשיעורי תורה, אני מסתיר את היותי דתי, ובכללי אני די מבואס מלהיות דתי.
בחצי שנה האחרונה הורדתי את הכיפה(גם מול המשפחה), אבל עדין אני מרגיש כלוא בגלל שאני חי בבית עם ההורים ולכן אני לא יכול לחיות חיים שהם אינם דתיים.
אני מתחיל ללמוד לתואר ראשון בשנה הקרובה ועם תחילת הלימודים אני מתכנן גם לעבור לדירת שותפים. כשהמשפחה שלי שמעה את זה כמובן שהם ישר התנגדו והעלו טענות שאני לא אסתדר וכדומה.
רוב הטענות היו חסרות ערך אבל הקושי האמיתי שלי זו ההסתגלות.
אני לא בא מהעולם החילוני, אני לא זיינתי בגיל 17(למעשה אני בתול), אף פעם לא הייתי בזוגיות, לא עשית טיול אחרי הצבא(לא הייתי בחו"ל בכללי), מסיבות ומועדונים לא עושים לי את זה,אני נגד אנשים שעושים סטוצים וכדומה.
הייתי מגדיר את עצמי כחילוני עם אופי דתי.
לצערי גם אין לי חברים רציניים בעיקר בגלל שלדתיים לא התחברתי ועם החילונים זה נגמר בגלל הכיפה או שלא יצאתי בשבת.
אני באמת בדילמה קשה אם ללכת עד הסוף ולעבור לדירת שותפים או להישאר בבית. וכאן אני רוצה לשמוע את דעתכם, תודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות