האקסית חזרה לחיי אחרי שנה וחצי ובלבלה אותי, אינה סגורה על עצמה! מה לעשות?

היי, מצטער שזה ארוך אבל אני חייב לפרוק. אשמח לעצות :)

היינו ביחד יותר משנתיים. הקשר היה מדהים, היינו מתראים כל דקה שיכלנו, היא הייתה החברה והחבר הכי טוב שלי. עזרנו אחד לשנייה בשלבים קריטיים בחיים, וללא ספק זאת בחורה שלא אשכח בחיי.

בשלב מסוים שנינו החלטנו שעדיף לנו להיפרד, כל אחד מהסיבות שלו, אבל אם לחפש סיבה עיקרית דומה:
שנינו רצינו להתנסות בדברים חדשים.

קצת אחרי הפרידה התחלנו להתראות כיזיזים. היא לא הייתה סגורה על עצמה - הייתה מבטלת לי בדקה ה-90, מתקשרת באמצע הלילה, די סיוט.. זה נגמר בריבים נוראיים שהשאירו את שנינו עם צלקת לכל החיים. החלטנו שעדיף לנו לא לדבר יותר.

באותה תקופה התחלתי "את החלום שלי", דבר שכל כך השתוקקתי אליו - סטוצים... איכס. להכיר בחורה, לשכב איתה, להבין שאין לך שום רגש אליה, לא להתראות יותר וחוזר חלילה. הבנתי מהר מאוד שזה לא בשבילי. הפסקתי לצאת לפאבים ולנסות לגרד בחורות מהבר, אמרתי שהאחת תגיע כשהיא תגיע.
אבל היא לא הגיעה, כבר כמעט שנה, ולאט לאט אני מרגיש שעשיתי טעות עם הפרידה.

חשוב לומר שבזמן שהיינו ביחד נורא פחדתי להיות לבד, שריטה במוח ופחד מדחייה. חשבתי שהרגש שלי נבע מהרגל. אבל אחרי שהתנסיתי עם בחורות אחרות, פשוט הבנתי כמה בחורה עם אופי כמו שלה זה דבר נדיר. היא לא מושלמת, אבל אני אוהב אותה, ואנחנו מתאימים כמו כפפה.

כמובן שנשברתי ושלחתי הודעה. וכמובן שהיא דחתה ואמרה שהיא במקום אחר.
זה כאב, אבל התגברתי והמשכתי הלאה. הפסקתי לחשוב עליה, ובאמת שהיה לי כיף במקום שהייתי.

אחרי כמה חודשים היא שלחה הודעה. רצתה להיפגש בעקבות ההודעה שלי. נכנסתי ללחץ, הרי אני במקום טוב עכשיו, מה אני צריך אותה על הראש? אבל שוב, לא הייתי עם בחורה מאז - ואם לומר את האמת אני גם די איבדתי את התקווה שאמצא מישהי שהיה לי טוב כמו שהיה לי איתה.
החלטתי להיפגש איתה.

נפגשנו. סיפרנו מה עבר על כל אחד בשנה וחצי האחרונה. היא אמרה שהיא רצתה להיפגש איתי כדי להודות לי על כמה שעזרתי לה עם הבעיות שלה בזמנו, בעיקר בעיות ביטחון עצמי, ואיפה היא היום. בנוסף, הייתה צריכה תמיכה על בעיות בריאותיות במשפחה. כמובן שכמו תמיד אני מרגיש מחוייבות להיות שם בשבילה, אפילו שזה נראה קצת פתטי שהיא נפגשה איתי בשביל חיזוקים חיוביים.

במהלך השיחה גם דיברנו על הרגשות שלנו. אמרה שתמיד היו ותמיד יהיו לה רגשות כלפיי. וכמו שקרה לי, כל בחור שהיא הייתה איתו מאז הקשר היה כישלון, וזה גרם לה להתגעגע אליי. התנשקנו.

עכשיו, כמו שאמרתי הפרידה הייתה על נושא דומה - רצינו להתנסות בדברים חדשים, בני זוג חדשים, וגם קצת זמן לבד. שנינו הבנו עם הזמן שאנחנו מתגעגעים אחד לשנייה, דבר שהוביל לפגישה ולבסוף לנשיקה. אך לבסוף, היא אמרה שהיא לא רוצה לבלבל אותי, ולא רוצה לחזור להיות ביחד. אז יפה, בילבלת אותי.

כמו אחרי הפרידה, היא לא סגורה על עצמה. אף פעם. ואני זה שנפגע מזה.
הייתי מוכן לתת לזה צ'אנס, אני עדיין אוהב אותה, ואני מרגיש שגם היא אותי. אבל היא בראש של "הוא היה החבר הראשון שלי, ברור שתמיד יהיו לי רגשות אליו. זה לא יעבוד כמו שזה לא עבד פעם ראשונה".

הייתי מקבל את זה אם זה באמת לא עבד, אבל זה עבד. היינו מדהימים ביחד, ונפרדנו בגלל תקופות רעות - היא התגייסה לצבא והייתה צריכה המון ספייס, ואני עמדתי להשתחרר והייתי צריך המון ספייס. ואחרי כל הספייס הזה שנינו הרגשנו צורך להפגש ולסגור פערים.

ואני רוצה לומר שהשעתיים שהתראינו - היו מדהימות. חיבור אדיר, דיברנו המון, צחקנו המון, והתמזמזנו המון. הרבה זמן שלא הרגשתי טוב כל כך, וגם היא לדבריה.

אז שורה תחתונה.
הייתי שמח לתת לזה צ'אנס נוסף, אבל הבחורה לא סגורה על עצמה. היא הכניסה לעצמה לראש שאין סיכוי שזה יעבוד אי פעם, ולא מוכנה לשחרר ולתת זה לקרות - למרות כל מה שהיא מרגישה.

אז איך הייתם מתמודדים עם הסיטואציה הזו? לדעת שיש מישהי שאתם אוהבים, והיא אוהבת אתכם, אבל זה לא יכול לקרות כי אין פרטנר מהצד השני שמוכן לשחרר.