לחוץ כשהיא עוברת לידי, מה יקרה כשאדבר איתה? אני כזה אפס...

שלום לכולם,
לפני כמה חודשים אני כתבתי פה שאלה ובה שאלתי איך להתחיל לדבר עם ילדה בבית ספר שממש מצאה חן בעיני. אני קיבלתי תשובות מפורטות וטובות (תודה) אך עדיין זה לא הוביל אותי לשום מקום.
אני תלמיד כיתה יב, אני תמיד הייתי בפחות "מקובלים", כלומר יש לי חברים אבל אנחנו תמיד מהאלה שצופים מהצד בזמן שהאחרים נהנים. אני שקט, ביישן, ומופנם וגם חסר ביטחון. אבל אני חושב שאני נראה טוב. עוד כמה חודשים אני מסיים ללמוד ופשוט הדבר שהכי מפחיד אותי ומלחיץ אותי זה שאני פשוט לא אצליח לפחות לדבר איתה עד סוף השנה. היא כיתה י', לא יוצא לי לראות אותה הרבה, אבל כשאני רואה אותה אני פשוט כל פעם נדלק מחדש. אני יודע שזה מוזר אבל אני פשוט רואה משהו שונה אצלה שאין להרבה בחורות, היא פשוטה אבל יפה וזה בול הטעם שלי היא עדינה כזאת. כשאני חושב לעצמי איך אני רוצה שהבחורה שלי תיראה אני פשוט מדמיין אותה.
עכשיו היום היה לנו איזה כנס בהשתתפות כל הבית ספר ויצא במקרה שהיא ישבה שורה לפניי. במשך שעתיים וחצי לא יכולתי שלא להסתכל עליה, פשוט עצרתי את עצמי שנייה מלהתנפל עליה ולחבק אותה. זה נשמע לי הזוי שבחיים לא דיברנו, שהיא כנראה לא יודעת איך קוראים לי ואני מרגיש אליה ככה. אני מרגיש טיפשי. אבל בכל זאת כל פעם אני מחפש את ההזדמנות אולי לדבר איתה ולא מוצא אותה או לא מצליח. אני רואה ילדים אחרים שמדברים ומפתחים שיחה וזה טבעי אצלם בזמן שאני תקוע פה ולא יודע מה לעשות. אני לא רוצה לסיים את השנה מבלי שלפחות דיברתי איתה. אני מרגיש שכל יום שזה לא קורה הוא פספוס. אני מרגיש שאולי אני רוצה לדבר איתה אבל בתוכי אולי אני נהנה מהמצב שעוד יש לי סיכוי והיא לא דחתה אותי עדיין ועוד אני יכול לחלום על איך שאנחנו ביחד. אני יודע שאני קיטשי ואובססיבי וזה מעצבן אפילו אותי אבל אני פשוט לא מצליח להתקרב אליה או לבחורות אחרות. אני כבר רואה את זה כמשהו בלתי אפשרי שאני מתנשק עם מישהי. אני פשוט מרגיש שאני ילד טוב מדי שלוקח הכל יותר ברצינות ולכן קשה לי לפנות לבחורות, כי אני ממש חושב מה יהיה הלאה ומה אחרים חושבים או יחשבו עליי. מה שקורה עכשיו הוא שאני יושב בבית בדיכאון כשאני לא מפסיק לחשוב עליה (היום במיוחד כי ראיתי אותה המון זמן) ועוד מפחד שאולי היא עם מישהו אחר עכשיו ופספסתי אותה. אני פשוט חסר כל תקוה כי כל פעם שמישהי מוצאת חן בעיניי אני מחכה שזה יעבור לי במקום לעשות עם זה משהו, אבל אני לא רוצה שזה יקרה גם הפעם אני רוצה אותה אבל כל פעם שאני עובר לידה הדופק שלי עולה. אם אני כל כך לחוץ כשאנחנו רק חולפים אחד ליד השנייה, מה יקרה לי שאני אדבר איתה? מה לעשות???  איך לדבר איתה?
אני לא יודע עד כמה תעזרו לי פה אבל פשוט רציתי לפרוק את זה.
תודה רבה למי שקרא!