שלום. הייתה לי ידידה שהכרתי לפני כמה שנים טובות. אף פעם לא היינו בקשר כלכך רצוף , אלא היינו נפגשים לעיתים מאוד רחוקות למרות שנחנו קרובים כמה רחובות.
לפני שנתיים הייתה לנו יציאה יחסית מאוד ארוכה ופשוט אמרתי לעצמי אני אוהב אותה כי הייתה לי תחושת פרפרים והשיחה זרמה בלי סוף פשוט הרגשתי שהעולם נעצר וקיוויתי שהפגישה לא תסתיים לעולם. פשוט נזכרתי מה זה לאהוב כמו בגיל 14 שהייתה לי את האהבה הראשונה אך הסתיימה אחרי בגידה מאוד מכוערת מצדה ומאז הפסקתי להאמין באהבה והיא, אותה ידידה החזירה לי את האמונה. אבל ואבל גדול! הייתה לי חברה באותו זמן שנפגשנו בתור ידידים כמעט 3 שנים וכן לא אהבתי את אותה החברה שהייתה לי רק ניסיתי לאהוב ושיקרתי לעצמי. ובגלל שהייתה לי חברה לא אמרתי לידידה שלי כלום וזהו ככה בעצם נגמר הסיפור המשכו להיות ידידים עד שבכלל התנתקנו ולא נפגשנו יותר, אגב היא כן ידעה שהייתה לי חברה ועדיין לא יודע אם היא באמת הרגישה גם כלפיי משהו. היום עברו שנתיים מאז, וכלכך רציתי להגיד לה לאותה ידידה ולשחרר סוףסוף את הפספוס הזה להיות איתה, אבל בגלל שאני אידיוט נהיה לאותה ידידה חבר הם כבר מעל לשנה ביחד ותמיד אמרתי או אני משחרר לעצמי את הרגש הנורא הזה של הפספוס שאני נזכר כל יום בו ולהגיד לה אבל יש סיכויי שזה יפגע בזוגיות שלה עם חבר שלה שאני באמת לא רוצה שיקרה כי אני יודע מה זה בגידה על בשרי, או בעצם לוותר לעצמי או למצוא דרך אחרת להפטר מהתחושת הפספוס אך איני רואה דרך אחרת חוץ מלהגיד לה שמעי אני ממש הרגשתי אלייך דברים, יש אולי דרך אחרת או ללכת בכל זאת רחוק ולהגיד לה מה אני מרגיש למרות שיש לה חבר? אני כלכך רוצה לסגור את המעגל הזה אחד ולתמיד זה לא משנה מה היא תגיד על זה רק פשוט אני רוצה להגיד לה שמעי אני הרגשתי אלייך דברים יפים, רק לשחרר כי הרגש של תחושת הפספוס לא מאחל אפילו לאוייבים שלי, זה פשוט לא עוזב אותי, מה הייתם עושים במצבי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות