רע לי איתו ורע לי בלעדיו; מה לעשות?

אני מרגישה בן אדם משוגע אני מקווה שהמצב לא באמת ככה, למרות שזה לא נראה לי מצב טבעי מה שקורה לי. אני וחבר שלי חווים המון משברים וירידות ועליות בקשר שבאים מהצד שלי, יש לציין ששום דבר לא נעשה מכוונה רעה אלא מבלבול וחוסר אונים מוחלט..

אנחנו כבר בחזרה הרביעית או החמישית שלנו אחרי שנפרדתי ממנו המון פעמים, לחבר שלי יש אופי של גבר טיפוסי רגיל, ויש בו המון דברים שבאמת מפריעים לי ואין לי יכולת גם אם אני מאוד מנסה להתגבר על עצמי- לחיות איתם. אני בן אדם שמאוד צריך תמיכה ריגשית, וכך היה עם כל בני הזוג שלי. חשוב לי לדעת שאם יש לי בעיה, שאם קורה לי משהו במהלך היום, שאם אני צריכה לפרוק או סתם לקבל עצה טובה - תהייה לי משענת ואוזן קשבת ושהחבר שלי ירד לסוף דעתי, יבין אותי, יהיה רגיש אליי, לבעיות שלי ולצרכים שלי, יידע לייעץ מתי שצריך, לעודד מתי שצריך, לתת עצה טובה כשאני מתלבטת- בקיצור תמיכה ריגשית. וכל הגברים שהיו איתי הבינו את זה, אממה, שהחבר החמוד והמקסים שלי שבאמת מושלם בהכל, פשוט לא יודע להכיל את זה. זה באופי שלו, הוא מתנהג ככה לכולם, הוא לוקח את החיים בתור הכל שטויות, הוא לא בן אדם שיודע לתמוך ריגשית, לא בן אדם שישב להקשיב לי ולייעץ מהלב- אין בו את התכונות האלה פשוט. זה משהו שגם אי אפשר לשנות אצלו כי הוא בכללי שלו מתנהל ככה לכולם ולא יודע להיות אחרת. הכל שטויות, מה שקורה לו, מה שקורה לי, מה שקורה למשפחה שלו, הכל. יש לציין שהוא הכי מביע אהבה אליי ובעניין הזה אין שום בעיה.

אבל בקטע של תמיכה ריגשית? הוא פשוט נפילה. עכשיו, יש בחורות שיכולות ומסוגלות לחיות עם העניין הזה, אבל אצלי זה פשוט משהו שאני לא. אני לא מתכוונת ליפול עליו כל חמש דק' ולספר לו משהו, אבל כן חסר לי השיתוף הזה מידי פעם שאני מרגישה שבן אדם מבין אותי ויודע לתת לי מענה או עצה או סתם להגיד מה הוא חושב על מצב מסויים שקרה לי. אני מהבחורות המאוד דרמטיות שחייבות את זה. כואב לי מאוד שאני מוצאת את המענה הזה לדוג' אצל ידידים, שכן אם אני מספרת להם משהו יכולים להביע בי תמיכה ריגשית, והוא כמו נעל אטומה. זה משהו שאני לא מסוגלת, אני יכולה להתפוצץ ממנו

ויש עוד מס דברים שטבועים באופי שלו שאני פשוט לא מסוגלת להתמודד איתם ובנוסף להכל עוד המון המון ריבים משני הצדדים, שאני מרגישה שהוא לא מבין אותי, והוא מנגד רואה רק את הצד שלו וזה גורם לפיצוצים על ימין ועל שמאל.

ניסיתי להיפרד ממנו כמה פעמים והבן אדם אשכרה לא ויתר. אמרתי לו שאנחנו לא מתאימים אז הוא אמר שאין מה לעשות ושננסה להתאים את זה. באמת שניסינו בכל הכוח שלנו, גם הוא- לתת מעצמו מה שצריך ולתת את המקסימום ולהוריד מהאגו, ואנ להתפשר ולנסות הכל כדי שזה יצליח וזה פשוט לא מצליח.

ואני כל פעם נפרדת ממנו, ועוברת גיהנום. אני רגילה וקשורה אליו ברמות וכך גם הוא, קשה לי להתנהל בלעדיו אני מרגישה בדיכאון מטורף כאילו אם אין לי אותו אז לא חשוב מה יש לי וכל העולם לא משנה בכלל. אני חושבת עליו מלא ורק רוצה להיות לידו ושהוא יהיה שוב בחיים שלי.. כואב לי כאב אמיתי מהלב
ואז אני סובלת בידיעה שהצד השני סובל גם, כי גם לו קשה מאוד ואפילו ירדו לו דמעות בפרידה האחרונה שלנו לפני שחזרנו, ואז אני אומרת לעצמי טוב למה לסבול? אני חייבת להיות איתו.
ואז אני חוזרת אליו ומבינה שגם איתו אני לא באמת מאושרת. [בגלל כל הדברים שכתבתי למעלה],

אז בעצם יוצא מצב שכשאני נפרדת ממנו אני בדיכאון, וכשאני חוזרת אליו אני גם כן בדיכאון ורע לי בקשר ולא טוב לי איתו ואני רק מחפשת איך לחתוך. וכשאנחנו ביחד אני רק מחפשת שהוא יחזור.

אני כאילו בדיכאון משני המצבים. מה שאני לא בוחרת מדכא אותי לבסוף. אין איזו דרך שאני ארגיש טוב בה.
יש מציאות כזאת שרע לי איתו מאוד ובלעדיו יותר? אני מרגישה משוגעת, זה ממש מין הפח אל הפחת, שום מצב לא מרצה אותי,

אני לא מסוגלת להמשיך בלעדיו או בכלל להסתכל על גבר אחר, כל חלק בגוף כואב לי כשאני יודעת שאנחנו לא ביחד
ומנגד כשאנחנו חוזרים [כמו עכשיו, שאנחנו ביחד והכל אמור להיות יופי טופי, ואם תשאלו אותו הוא יגיד שכרגע הקשר מצויין] אני פשוט לא מוצאת את עצמי ומרגישה שאני לא מסוגלת להישאר במקום הזה ולחיות עם הבן אדם הזה ומרגישה שרע לי בקשר הזה מאוד!!!

מה עושים עם זה? איך יכול להיות שבכל מצב רע לי ואין את הברירת מחדל של הדרך שיהיה לי טוב בה? זה או רע או רע? מה קורה פה? פעם ראשונה שאני נתקלת במצב כזה הזוי.