היי.
הסיפור הוא כזה. אני והאקסית מכירים בערך שנה וחצי, שמתוכם שנה היינו בזוגיות רשמית. בזוגיות שהייתה, היו עליות ומורדות. לפעמים היה טוב ולפעמים היה רע. בחודשים האחרונים המצב היה שבהגדרה רשמית לא היינו ביחד, אבל כן התנהגנו כמו בני זוג לכול דבר ועניין. דיברנו, נפגשנו, ישנו אחד עם השניה. ניסינו לבחון את העניינים ולראות אם הדברים יסתדרו. היו רגעים טובים. רגעים שהיינו ביחד ונהנהנו אחד מהשניה. היו גם הרבה רגעים לא טובים רגעים שהיינו רבים הרבה, וכול ריב כזה מאוד השפיע על שני הצדדים. בסופו של דבר הגיע ריב די מכוער בינינו לפני כמעט חודש שלאחריו היא רצתה לצאת לתקופת שקט. קיבלתי את זה.
שבוע שעבר שלחתי לה הודעה מה איתה, איך היא מרגישה, מה היא חושבת על המצב. דיברנו קצת. השיחה לא ארכה יותר מדי, השקט המשיך לאחר מכן, וביום שבת שלחה לי הודעה, ביקשה ממני משהו. השיחה נמשכה כמה ימים ואתמול הצעתי לה שניפגש. היא הסכימה וניפגשנו. הייתה פגישה מאוד חיובית לדעתי. דיברנו הרבה. על התקופה, על המחשבות, על החששות. דיברנו על הרבה דברים. היא שיתפה אותי שהיא מרגישה מאוד בודדה ושהיא בדיכאון, ושעכשיו שאני לא אצלה בחיים זה החמיר...
לבסוף אחרי כול הדיבורים, נשכבתי לצידה במיטה. התחבקנו, התנשקנו. בסוף יצא שנשארתי לישון אצלה. כמובן שהיה מדהים..התגעגעתי לזה מאוד.
אחר כך סיכמנו שתקופת השקט תימשך, עד שנרגיש שאנחנו חכמים יותר בקשר למצב.
עכשיו בטח חלקכם יגיד שדברים לא מסתדרים, שאנחנו רבים כול הזמן ולכן עדיף לא לחזור. להמשיך הלאה. השאלה היא האם לא כדאי בכול זאת להילחם על הקשר הזה? הרי אני אוהב אותה מאוד. לא בטוח שיש מישהו שנקשרתי אליו יותר ממנה. וזה גם הפוך. אני יודע בוודאות. האם יש אפשרות שנתגבר על הדברים האלה ושנוכל לחזור לזוגיות יציבה ואוהבת בעתיד? אולי זה בכלל אבוד ואני סתם מתנהג כמו תמים?
אשמח לדעותכם...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות