הלחץ והעומס הורסים אותי, מרגישה שאני נעלמת מרגע לרגע

6:00 שעון מעורר. מכינה אוכלת, מתארגנת, יוצאת לבצפר באוטובוסים. מנסה להקשיב וללמוד, ולא עושה הרבה מעבר. מסתובבת במסדרון כמו זומבי ועוברת משיעור לשיעור, לא מצליחה להתרכז ורק רוצה לישון. סביבות 16:00-17:00 נגמרים הלימודים. שוב אוטובוסים. בית. קורסת מול הספה בערך שעה+, לא מסוגלת לזוז וגם לא לישון. הלחץ בראש כל הזמן אומר שיש לי את העבודה הזו והמבחן הזה והפרויקט הזה. הולכת לנסות ולחרוש בלי הרבה הצלחה על הלילה. הולכת לישון. לא ישנה מספיק. חוזר חלילה.

כל היום אני רק לחוצה. רשימות של דברים שאני צריכה לעשות. רשימות של דברים שלא הספקתי לעשות. רשימות של ציפיות. רשימות של אפשרויות שינופצו אם אני לא אצטיין. ואני לא מצטיינת, כי אני לא באמת מצליחה בלהתרכז או ללמוד, הרי אני עצלנית. אני לא מסוגלת לשבת יום אחרי יום ורק ללמוד, אבל לא מסוגלת לעשות משהו אחר כי אז הלחץ בראש אומר לי שיש לי את זה ואת זה לעשות. יש לי ריטלין, אבל הוא לא כל-כך עוזר ולא שווה את כאבי הראש שאיתם אני לא מצליחה ממש ללמוד.
אני פשוט מרגישה שאני נושמת ונושמת ושום אוויר לא נכנס. הלחץ מוחץ אותי והמשימות שלקחתי על עצמי רבות מידי. אבל זה לא שאני הכי עמוסה, הרבה אנשים שאני מכירה נמצאים בעומס כזה, אבל אני לא מסוגלת להתמודד איתו. אני בוכה כמה פעמים בשבוע, פשוט נשברת כל פעם מחדש. וברור לי שיש בעיות כל-כך יותר גרועות מזה ושזה לא סוף העולם, אבל המוח לא קולט את זה לגמרי. מבחינתו בכל זאת ציון גרוע משמעו מגן גרוע משמעו בגרות גרועה משמעו אני לא אתקבל לאוניברסיטה טובה משמעו אני לא אממש את הפוטנציאל שיש לי.

ניסיתי לקחת יום חופש, כבר כמה פעמים, אבל אחרי יום חופש מגיעה שגרה והיא מוחצת אפילו יותר חזק מקודם לכן. גם ניסיתי להוריד עומס, אבל אין לי ממש ממה. גם ניסיתי להגיד לעצמי ש"זו תקופה ותיכף זה עובר" אבל זו לא והעומס האמיתי אפילו לא התחיל עדיין. כל פעם אחרי עבודה מטורפת או מבחן ענק שרק באלי לנשום לרווחה ולהגיד "פיו" אחד גדול, אני מבינה שההפסקה הזאת ממש קצרה ושאני חייבת לעבור לדבר הבא שאני צריכה לחרוש בו.

מתפוצץ לי המוח חודשים. כל הזמן מחשבות. כל הזמן לחץ בלתי נגמר. כל הזמן הניגודיות הזו שבין זה שיש לי כל-כך הרבה משימות ודברים לעשות ואני לומדת כל-כך הרבה, אבל בעצם לא באמת הפעלתי את המוח שלי כבר חודשים. סתם זומבי שעובר מלחץ למשימה למשימה ללחץ למנוחה.

אין לכם ממש איך לעזור לי כנראה, וגם כתבתי ופסלתי את רוב האופציות לעזרה שאני יכולה לחשוב עליהן, אבל אם למישהו יש עצות או חוויות אישיות או סתם מרגיש כמוני, צרת רבים נחמת יחיד וכאלה.. תודה