מה לעשות עם רגשות מבולבלים?

היי,אני דיי וותיקה כאן באתר ואף פעם לא חשבתי שאני אהיה בצד של
השואלת.. אלא רק בצד המייעצת..
בכל אופן,אני מרגישה שבורה,מבולבלת,קרועה... התייעצתי בין החברות
וכניראה שעדיין לא קיבלתי את התשובה שחיכיתי לשמוע...

אז ככה,
כרגע אני נמצאת במערכת יחסים בת 4 שנים.
מפה לשם הגעתי למסקנה שזה מאוד נוח לי...
נוח לי להישאר אצלו סופ"שים , להעביר אצלו חגים.. לצאת מהבית
מהטירוף..,- זו פינה קטנה שמקבלת אותי..
ההורים שלו אוהבים אותי ויש המון אנשים שכבר בטוחים שפה זהו חתונה
בעוד כמה שנים..
אני כן אוהבת אותו, תשוקה.. אני חושבת שיש.. הוא מקסים, מעריך אותי
וחבר באמת טוב...
אני תמיד חיפשתי את הבסיס הזה, ומצאתי אותו בגיל 15 עד עכשיו.. מה שאומר שקשה מאוד לעזוב אהבה ראשונה ובית חם ומלטף...
אני אמורה להתגייס עוד כחודשיים, וצצות לי מחשבות ,
שזה הרגע שאני יוכל לעזוב אותו.. להתחיל מחדש, לאט לאט..
זה לא שאני לא אוהבת אותו , עברנו טירוף של דברים ב4 שנים , הכל ומעבר , משברים ריבים כעסים, התגברנו על הכל..

הכל היה ממשיך כמו שצריך.. אם לא הייתי מתאהבת בחבר קרוב שלי...
אני חושבת שמאוהבת , אני לא בטוחה..
אני והחבר הזה בקשר עוד לפני הזוגיות, זה תמיד היה ONOFF..
פעם בקשר תקופה , פעם בנתק , וככה במשך המון המון שנים..
רוב הזמן היינו בקשר אינטרנטי, חוץ מכמה פגישות...
ואז בחצי האחרונה, התחילו להתערבב בקשר רגשות, פתאום נהיה לי יותר
קשה להפסיק לדבר איתו, או ניסיתי לבחון אותו איך הוא יסתדר עם זה שאני
לא אכתוב לו תקופה..
זה היה קשה , לשניינו, היו כעסים ריבים, הנתק שניסינו לעשות כל פעם רק
חיבר בניינו יותר ויותר... אז הגבלות שהצבתי בתחילת הקשר עם החבר פתאום נעלמו,
אם הייתי מסכימה לפגישה 1 לשנה או חצי שנה, פתאום פגשתי אותו יותר
ויותר...במהלך הפגישות היינו מבלים יחד , בלי אינטימיות בלי שום קטע
רומנטי, כלום.
עד הפגישה הלפני אחרונה, שבו התנשקו,
זה בילבל אותי המון,כמובן שאני עדיין תוך כדי עם הבנזוג בקשר כן ?
ובכל זאת , נפגשת איתו , מדברים על רגשות , על כמה שאנחנו חשובים
אחד לשני... אני לא יודעת איך זה הגיע למצב הזה..
אחרי הנשיקה המשכנו כרגיל.. דיבורים הכל בסדר אפילו התעלמנו מזה..
ניסיתי להגיד לעצמי שזה שטויות שהכל בסדר , וככל שיותר החבאתי את
הרגשות ככה יותר הם רצו לפרוץ.
אז נפגשנו שוב,
והפעם אף אחד לא חשב על מה יהיה מחר,הייתה בניינו תשוקה בלתי
נגמרת.. לפחות אני הרגשתי ככה, היה מקסים מנשיקות לחיבוקים לכירבולים
, הכל.. כל מה שהחזקתי במשך המון המון זמן התפרץ.
מה שמדהים זה היה כלכך הדדי......אני גם חשובה לו מאוד..
אני בגדתי אני יודעת, בגדתי באמון של החבר , בגדתי בזוגיות שלי, ואני מרגישה רע.
ההחלטה להפסיק הכל הייתה של שניינו , שלי ושל החבר ההוא ,
אבל זה כלכך קשה לי , במיוחד אחרי מה שהיה.. הוא היה הכרית שלי שאני
בוכה בלילה אומנם וירטואלית אבל עדיין כרית..
אני מכירה אותו שנים , עצוב לי מאוד שזה נגמר..קשה לי לוותר גם עליו..
אני יודעת שזה היה טעות להגיע למצב הזה אבל זה הגיע,אני נמצאת עם
הבן זוג ,ולא יכולה להתרכז בו..
חזרתי עכשיו , במקרה ראיתי את החבר ההוא, ופשוט פרצתי בבכי..
אולי מהמחשבה שפשוט ויתרתי עליו..אולי מהמחשבה שאני לא רוצה שהוא
יהיה בלעדיי..אני לא יודעת מה לעשות, הגעתי למסקנה שאולי עדיף לקחת
הפסקה משנייהם , ממנו ומהבן זוג, אבל איך? אני רק אפסיד פה , אולי שווה
לעשות את זה כשאכנס לשירות ? ככה אהיה רחוקה מהכל , אבל עד אז ??
אני מרגישה חלשה , שהנה עוד שנייה אני נשברת ושוב ארשום לו..
איך שוכחים כזה דבר טוב ?
איך יוצאים מהמקום שנכנסתי אליו.
לזרוק מערכת יחסים כזו ממושכת? להמשיך כרגיל , לנסות לגרום לעצמי שוב להתאהב בבן זוג ??
איך מתעוררים בבוקר בלי ציפייה של אולי לקבל ממנו הודעה היום...?
אני כבר לא יודעת..
בבקשה, כל תגובה תתקבל בברכה....