שלום לכולם. חייבת את עזרתכם. בקצרה - יצאתי עם מישהו שלומד איתי, לשנינו מדובר בקשר הזוגי הראשון בחיינו (שנינו בשנות השלושים). לפני שהתחלנו לצאת מאד רציתי אותו וממש חיכיתי לרגע שהוא יציע לי לצאת, אבל בשניה שזה קרה - איבדתי עניין לחלוטין. מאז עברנו כמה פרידות במהלכן כל פעם שנפרדנו אני לקחתי את זה מאד קשה והתגעגעתי אליו נורא אבל כל פעם ש"חזרנו" שוב חזרה לי הרגשת הריקנות. שתבינו - לא הרגשתי כלפיו כלום. ממש כלום. שום רגש בבטן, שום פרפרים, שום כיווץ בלב, לא הרגשתי שאני רוצה להיות איתו כל הזמן, לא חשבתי עליו בצורה מיוחדת, פשוט לא. וברגע שנפרדנו פתאום כל הרגשות חזרו. בסופו של דבר זה נגמר, ניסינו להישאר בקשר כיום יש בינינו נתק.
לכאורה הכל פשוט - חוסר משיכה, אבל מצד שני יש פה כל כך הרבה פקטורים שגורמים לי לחשוב שזה לא כזה פשוט - ראשית, אני מאד מודעת לכך שבגלל שמדובר בקשר זוגי ראשון בחיי אני עמוסה בפחדים - מחויבות, אינטימיות, שינויים ויש לי הרגשה שלא באמת הייתי שם 100% ואולי לקחתי אותו כמובן מאליו ולא באמת התמסרתי לקשר. שנית - המראה שלו קצת מפריע לי וזה גרם לי לחשוב שאולי אני "מתביישת" בו קצת. מצד שני - מדובר בבחור נדיר באמת, מקסים, טוב לב, טהור בכל צורה אפשרית, ואין לי שום צל של ספק שהוא יאהב אותי ולעולם לא יפגע בי. אולי זה נשמע מוזר שאני כ"כ בטוחה - אבל אני בטוחה. בקיצור - אני מרגישה שאני משתגעת. מפחדת לאבד את הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לי בחיים בגלל הפחד, כמו כן - לא יודעת אם הוא בכלל עדיין רוצה אותי אחרי כל מה שעשיתי לו, אבל לא בטוחה שאני בכלל צריכה לגרום לו סבל נוסף. מה יהיה אם שוב הרגשות השליליים יחזרו? פשוט לא מצליחה להחליט אם לתת לזה עוד צ'אנס אחרון.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות