לאמא שלי הייתה סכיזופרניה פרנואידית במשך 5 שנים מהילדות שלי מה שאומר שמגיל 10 עד גיל 15 חייתי עם ההזיות שלה,חשבתי כל הזמן שצופים עלינו עם מצלמות חייתי במין 'סרט ריגול'. חשבתי שכל אדם ברחוב הוא אויב שמנסים להרעיל את ההורים שלי..במילים עדינות חייתי בשבי פסיכולוגי עברתי סוג של עינויים רגשיים עד שעכשיו אני כמעט ולא מרגישה כלום בשום סיטואציה.אני זוכרת את עצמי בתור ילדה קטנה מתרחקת מכל הסביבה שלי ומשקרת באופן פתולוגי כדי להסתיר את הטירוף שהולך לי בבית..זה גרם לי לחיות בשני עולמות בעצם והייתי צריכה לתפקד נורמאלי כשמבפנים אני בחרדה תמידית.בגיל 16 הבנתי שזה לא אמיתי כאילו שהכל היה שקר ומחלה של אמא..שאין מצלמות ואין רעלים..אבל הטראומה עדיין נשארת ואני מדמיינת מסרים סמויים מאנשים ברחוב,אני מדמיינת שלאנשים יש כוונה לפגוע בי זה הגיע למצב שאני מנתחת שפת גוף של אנשים ומבטים לכל מילה מבחינתי יש משמעות נסתרת ושום דבר הוא לא כמו שנראה.אני מתחילה לזכור פנים של אנשים ואם אני רואה מישהו פעמיים מיד נדלקת אצלי 'נורה אדומה'אני פשוט קפואה נטולת רגשות 24 שעות ביממה וכל הזמן ערה למה שמתרחש סביבי יותר מידי.הייתי רוצה לא לדעת מתי אנשים משקרים,מתי לאנשים יש כוונה רעה ולפעמים אני פשוט קולעת בול - כאילו מסוגלת לחזות מעשים וכוונות.(לפעמים אני גם סתם פרנואידית)אני לא מבינה מה עובר עלי אני רוצה שזה יעלם זה סיוט לפרש כל דבר שאני רואה ולנתח כל אדם שמדבר איתי.אני מוצאת את עצמי עונה תשובות מתחמקות אם אנשים סתם בשיחה ידידותית כביכול שואלים אותי איפה אני גרה...שואלים לשם שלי אני פשוט משקרת באופן פולוגי מתוך פרנויה ומתוך טראומה. איך לצאת ממעגל הטירוף הזה ולהתחיל לבנות לעצמי חיים רגילים?כאילו שהכל הרוס שאני הרוסה שהחיים שלי הרוסים.איך יוצאים מזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות