לקום בבוקר והדבר הראשון שעולה לי בראש זה למה קמתי? או עוד יום מדכא...
להתעורר לאט להתלבש בחוסר חשק וללכת לבית ספר להעביר יום שלם בחרא של הרגשה אבל עם חיוך מבחוץ ״החיים יפים!״ ״ העולם מושלם״ כמו כולם, מדחיקה את הכל כי גם ככה לאף אחד לא אכפת. מה הטעם? גם ככה לא משנה מה אני אעשה שום דבר לא ישתנה. אז ככה אני מעבירה כמה שנים שומרת לא מדברת כי אני יודעת שהתגובה תהיה ״ את כולה בת 16 לא עברת כלום בחיים.״ אז נכון לא עברתי כלום אבל זה עדין לא משנה את העובדה שככה אני מרגישה.
כבר ניסיתי הכל... ניסיתי לשנות דברים באישיות , שינתי גישה, התרחקתי מאנשים שעושים לי רע, ניסיתי לשנות את הדברים בחיים שלי שיש לי שליטה עליהם, עברתי בית ספר , את הזכרונות הרעים קברתי עמוק והמשכתי הלאה. ושום דבר לא עבד...
אני מיואשת , תשושה ואין לי כוח או חשק לחיים.
אין פה שום דבר אובדניות אני לעולם לא אתאבד כי מבחינתי זה לוותר סופית זה להיות חלש ואי אפשר להחזיר דברים אחורה...
אני מצטערת על הדרך בה התבטאתי פשוט כתבתי את מה שאני מרגישה.
אני לא מצטערת על מי שאני ומה שאני מרגישה ...
אני לא יודעת מה אני שואלת..איזו עצה אני מבקשת.. אני פשוט לא יודעת מה לעשות יותר. עצה ? איך ממשיכים מפה הלאה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות