רוצה ללמוד רפואה אך אין לי מספיק כסף בשביל זה, מה לעשות?

שלום, אני יודעת שאני בסה"כ בת 15 (אוטוטו 16) ויש לי עוד הרבה זמן להחליט מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה אבל אני לא יכולה לחשוב על עבודה אחרת חוץ ממנתחת. אבל הבעיה אצלי שאין לי כסף, וזה חיסרון ענקי מבחינתי.
כשהייתי בת 12 עזבתי עם אימא שלי לעיר אחרת מסיבה אישית, ובזמן הזה שהיינו בעיר אחרת אימא שלי חסכה בשביל שכל המשפחה תוכל לחיות ביחד ודברים כאלה, אבל הבעיה כאן זה שהיא כמעט לא דאגה להשכלה שלי, ז"א שכן היה לי ציוד וספרי לימוד אבל רציתי ללמוד יותר בכיתה ז' במובנים של רפואה אבל לא רציתי לקחת ממנה כסף ואם הייתי באה אלייה במטרה לבקש היא אמרה שהיא צריכה לחסוך.

תמיד המצב המשפחתי שלי לא היה טוב, אין לי קשר עם אבא שלי, עם אימא שלי והאחים שלי אני כמעט ולא מתקשרת כי אני פשוט אוהבת להיות בעולם שלי שזה המחשב כי זה המקום היחיד שהגישה ללימודים היא חינם, עד שהגעתי למצבים שאני מוצאת את עצמי לא פעם ולא פעמיים ביום מסתכלת בויקיפדיה על מושגים ותהליכים כירורגיים.

אני אוהבת ללמוד, לא במובן של חרשנית אבל כן יש לי ציונים טובים. אני טובה באנגלית ברמה גבוה, ואני מנסה לעלות הקבצה במתמטיקה ובסופו של דבר לעשות 5 יחידות כי הבנתי שבשביל ללמוד רפואה צריך 5 יחידות באנגלית ומתמטיקה.
אבל הכיתות היחידות שיכולות ללמוד פיזיקה וכימיה אלה הכיתות המדעיות. והדרך להתקבל לשם היא לא קלה וגם לאימא שלי אין כסף בשביל לקנות ציוד כל כך יקר.

אין לי מושג מה אני אעשה כשאני אהיה גדולה, אחרי הצבא (שגם עכשיו אני מעוניינת בתפקידים כמו חובשת או פרמדיקית) אני מפחדת שאני לא אוכל לבסס את עצמי, מה שגם בגלל המצב המשפחתי שלי שעבר תהפוכות בשנים האחרונים אין לי אחים שלמדו באוניברסיטה ואני לא יודעת איך זה להיות סטודנט.

אם אני בכל זאת יעשה תואר ראשון בארץ ואנסה להתקבל אחריו ללמידה בארה"ב, ואני יודעת שבשביל להתקבל ללימודי רפואה בארה"ב צריכים לעבור מעל ומעבר, אבל יש לזה סיכוי בשבילי? למרות העלויות הגבוהות שיש גם בארץ וגם בחו"ל? או שאני צריכה לוותר על זה?

יש לי מליון ואחת סיבות למה לא ללמוד רפואה, אבל דווקא בגלל הסיבה האחת והיחידה שלהציל חיים, מילולית ותאורתית זה מה שאני רוצה לעשות, אני פשוט מרגישה שזה הייעוד שלי בחיים, זה החלום היחידי שאי פעם היה לי.
וכשמישהו זורק לי "את בחיים לא תהיה רופאה ובטח שלא מנתחת" זה באמת שובר לי את כל הציפייה כי אני יודעת מה אני מסוגלת לתת מעצמי.

אני מצטערת על האורך אבל לא ידעתי למי לפנות, אם באמת יש מישהו שהוא במצב שלו ובכל זאת עושה את מה שהוא רצה לעשות אני אשמח לשמוע עצות או דעות של אנשים אחרים, תודה