תמיד הייתי השונה.גודלתי ע"י אם חד הורית שהייתה ילדה בעצמה (בת 19 כשנולדתי, התגרשה שנה אחריי).בגן אני לא זוכר יותר מדי אבל מה שחקוק בזיכרון שלי זה שבכל פעם שרצו לצלם תמונה כלשהי הייתי בורח לפינה ובוכה. בבית הספר הייתי השקט שכולם מתלחששים עליו בצד, בצבא הייתי יחסית מקובל וכולם אהבו אותי (או שאולי זה מה שחשבתי) אבל העבר שלי רדף אותי ותמיד חיפשתי את הבדידות אפילו כשרציתי להיות עם אנשים. עכשיו כשהשתחררתי חזרתי לאותה הבדידות. בלי חברים בכלל, בלי שום דבר שמזכיר חברה או מערכת יחסית למרות שהרבה פעמים קיבלתי מחמאות על המראה שלי - שאני כמובן לא חושב כך, אפילו עם המשפחה שלי אני בקושי מתקשר.
אני כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי, למרות שאני כן מנסה ליצור אינטרקציות ולהיות חברתי יחסית אני תמיד נכשל וחוזר לאותה הנקודה, הביישנות השוני והאופי שהתעצב אצלי בגלל ילדות עכורה מונעים ממני לתקשר עם הסביבה.
מה אני עושה? אני מרגיש שאני לא רחוק מהיום בו אני אתפוצץ. ואני מת מפחד מהיום הזה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025