היי,אז ככה.. אני בת 17 וחצי,כיתה יב', מגיל 12 אמא תמיד דאגה להסביר לי כמה זה חשוב לשמור על עצמי,וגם לא הסכימה חבר בגיל הזה, והאמת-אפילו לא חשבתי על זה בכלל עד גיל 16.
היא תמיד נתנה טיפים,איך לשמור על עצמי,להיות ילדה טובה וככה גם גברים יעריכו את זה יותר,היא ממש דאגה בקיצוניות.. כל הזמן הסבירה שאם מישהו מנסה לגעת בי,לברוח,היה לי חבר שאהבתי אותו מאד היינו שנה ביחד,הוא נגע בגוף שלי בחזה,ובישבן..וניסה להוריד לי את המכנס והחולצה.. וישר נרתעתי מזה רעד לי כל הגוף והתחלתי לבכות וכמובן ללכת מהבית שלו ולחייג ישר לאמא. היא אספה אותי ממנו והסבירה שאם זה מניגוד לרצוני זה אונס ולא להתקרב אליו יותר,ואהבתי אותו ממש! נפרדנו וחזרנו לאחר תקופה של חודש,הכל היה בסדר לא קרה מאז כלום, ואז הוא בגד בי פעמיים ואחת מהן עם חברה טובה שלי! איבדתי את שתיהם ,לא מתחרטת על כך אבל נפגעתי ברמות של דיכאון.. יש לי עכשיו חבר חדש שמכבד אותי נורא! אתם לא יודעים כמה! אהבה מטורפת!!! יצא לנו להיות באותה סיטואציה,שהיינו בחדר,וזה גורם לי להרגיש בסדר אבל לאחר מכן שהוא הולך אני מרגישה כאילו חרטה.. זה נעים וכיף,אין לי בעיה שיגע בי כל הזמן! אני אוהבת אותו ואנחנו ביחד חצי שנה..אני לא יודעת איך להסביר את ההרגשה הזאת.. אני מרגישה כל כך סגורה קשה וקרה שזה מגיע למיניות..אני אפילו מרגישה שזה מוריד מהכבוד שלי כבחורה שכל כך התאמצתי לשמור על עצמי ! שזה הורס לי, אבל מתי שהוא אני צריכה להבין שצריך כבר להתבגר,אני אוהבת אותו,הוא אותי לא יודעת מה לעשות,אני אפילו לא יכולה לעלות בדעתי על לעשות איתו סקס כי לאחר מכן אני ארגיש לא טוב ושאני לא הבחורה הטובה יותר.. אשמח אם תעזרו לי בנושא..תודה רבה! ♥♥♥
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות