הגיוני שאני בטוח שזה לא זה כשאני איתה ובטוח שהיא האישה של החיים שלי?

יצאתי עם מישהי קצת יותר משנה, אהבתי אותה כמו שלא אהבתי אף פעם ובהתחלה הכל היה מושלם. לאט לאט התחילו להיכנס ריבים לקשר עד שלפני כמה חודשים כבר התחלתי להרגיש שזה סוחט אותי. אני לא מצליח להתרכז בחיים שלי איבדתי חברים, כסף, בטחון עצמי, תחושת שליטה ותחושת חופש (אני מאוד זקוק ללבד שלי גם בתוך קשר). היא פשוט כל פעם מחדש מצאה איזו שטות קטנה שעשיתי והעמיקה אותה למקומות לא הגיוניים כל ריב הכי קטן היה חייב לשים על השולחן את כל הפחדים והחרדות ולעיתים קרובות הגיע למקומות של דיבורים על פרידה ואכזבה והמון דרמה. אני בטבע שלי לא מכיר את זה אני אדם רגוע שתמיד היה בשליטה על החיים שלו ובוקר אחד הבנתי שאני מזמן כבר לא בשליטה ו"הרכבת עפה קדימה בזמן שישנתי". לקחנו הפסקה של כמה ימים והיה לי מאוד קשה אני מחובר לבחורה הזאת בקשר מאוד עמוק, החלטנו לחזור ודיברנו על הכל החלטנו שנותנים לזה הזדמנות ועושים את כל המאמצים.
היא ממש השתדלה וזה ממש מילא אותי הרבה דברים שביקשתי היא עשתה ושמה לב יותר עד שיום אחד היא פתאום התפוצצה שוב. קבענו לעשות משהו אבל לא הצלחתי להחליף משמרת בעבודה, וגם ככה ממש התגעגעתי אליה ורציתי לראות אותה והיא פשוט התחילה לצעוק עלי "אני צריכה גבר שידע לתת לי זמן.." בכל אופן זו רוח הדברים. אני ממש נעלבתי, חטפתי עצבים של החיים והתייחסתי אליה ממש לא יפה - בריב הספציפי הזה היא אולי צדקה שמגיע לה יותר יחס אבל עצם העובדה ששוב היא בחרה לריב בזמן שכל מה שאני צריך מבת הזוג שלי זה שתרגיע אותי פשוט גרמה לי להבין שהיא לא תשתנה עם כמה שהייתי רוצה שזה מה שיקרה. היא לא יודעת לקרוא אותי ולהתאים את עצמה. נפרדנו ואחרי כמה ימים כל הוודאות שלי נעלמה דיברנו לפני כמה ימים בטלפון ולא הצלחתי להישאר נאמן להחלטה שלי פשוט לא ידעתי מה אני רוצה הקול שלה המיס אותי ושוב צפה בי ההבנה שאני לא אוכל לגעת בה יותר ולדבר איתה יותר ונשברתי והתחננתי שתסלח לי.
היא עוד לא ענתה לי אבל אני בכלל לא יודע מה אני רוצה מעצמי ובטח שאני לא רוצה להמשיך לשגע אותה כבר פגעתי בה מספיק. זה הגיוני שאני עד כדי כך בטוח שזה לא זה כשאני איתה ועד כדי כך בטוח שהיא האישה של החיים שלי שאני בלעדיה? האם לדעתכם יש לזה סיכוי אמיתי או שזה רק הכאב מדבר?