היי, אני בזוגיות שנה פלוס, ההתחלה הייתה פורחת ומקסימה, הכל זרם עד החודשיים האחרונים...בן זוגי בא אלי בדרישות שאני אשתנה במקצת כי זה יעשה טוב לשנינו, אני מפוזרת והוא מסודר. אני משתדלת להיות הכי מסודרת ומאורגנת בחיי, אם זה לשלב לימודים,עבודה, בן זוג, חברים והמשפחה שלי. כל טעות קטנה של אי הגעה בזמן, אימות של תכניות שהתנגשו וצצו הוא מתעצבן ורודה בי "איך לא למדת עדיין, את מכירה אותי וזה מאוד מפריעה לי", אני עונה לו שאני משתדלת ונותנת מאה אחוז בקשר ומנסה לשלב את ה-כל ביחד ולפעמים זה מתפקשש וזה נורמלי, מבחינתו אני מתגוננת ונותנת תירוצים...לפעמים אני מוצאת את עצמי לא עונה לו ואומרת סליחה לא בלב שלם והסיפור נרגע וחוזר חלילה על מקרים כאלה או אחרים שאני משתדלת עד מאוד, האופי שלי חזק ממני...
באמת שהגענו למסקנה שזה לא יכול להימשך ככה ועם כל אהבה אם זה לא ישתנה, נפרד. אני מאוד אוהבת אותו ומשתדלת אך הוא לא רואה את זה ואני מתוסכלת! מתנהגת לא אני! מתיימרת להיות מישהי אחרת, מישהי 'בעיצוב שלו', זה רע לי ולא טוב אבל הרגשות חזקות מההיגיון...בשבוע האחרון התחלתי לעמוד על שלי אך ללא הצלחה.
דוגמא, שנינו סטודנטים ואנחנו לומדים עם חברים לכיתה, מבחינתו מותר ונורמלי שהוא ישב בחדר לבד עם בחורה וילמדו ביחד, אם המצב הפוך...שאני ישב לבד בחדר עם גבר זה לא נורמלי ולא הגיוני...בא בטיעון שגברים חסרי מעצורים והוא מסוגלים להתחיל או לפתות את הצד השני בלי בושה, נשים לעומת יותר בשניות ולא יעשו צעד אגרסיבי אלה רק בדיבור (אם כן הוא יתרחק מאותה בחורה ולא ילמד איתה שוב)...עניתי ואמרתי לו שאני יפעל כמוהו וגם שאני לא יכולה למנוע גברים מלהתחיל איתי ושיסמוך עלי! תשובתו שהוא סומך עלי אבל לא על הבחור לכן מההתחלה למנוע מקרה כזה או אחר...מה אני יכולה לענות לו על זה?? הזוי המצב שהוא מגביל אותי ושם אותי במקום שאני אבחר דברים שיהיה לו נח ולי לא. מה עושים?? אני במצב משבר זוגי ואני לא יכולה לעזוב אותו...קשה לי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות