בקשר עם גבר נשוי, מה לעשות?

היי
אני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל...מעולם לא דיברתי על מה שאני הולכת להעלות על הכתב...
בגדול, אני בקשר עם גבר נשוי. אם אני אכנס לפרטים, אני יכולה לומר שאנו מכירים כבר זמן רב, דרך אישתו. ראיתי אותם בכל מיני סיטואציות ותמיד אמרתי לעצמי שגבר כזה בחיים לא יהיה לי! האופן שבו הוא התנהג אליה ולמשפחתו הגעיל אותי...אבל, כמו שאומרים- לעולם אל תגיד לעולם לא...! עם הזמן התחלנו להתקרב יותר ויותר (אני "ידידה" של המשפחה) והתחלנו לקיים שיחות עומק. ככה התחלתי לראות אותו באור אחר ולהבין שיש 2 צדדים למטבע. הוא היה מדבר על יחסיו עם אישתו, על כמה שהוא לא מרוצה, שהוא מת להתגרש (כאשר במקביל, גם היא הייתה משוחחת איתי על כך). ואכן, הם היו על סף פרידה מספר פעמים, אך זה לא יצא לפועל, מסיבות כאלה ואחרות (תמיד מישהו מהם השתפן). לאט לאט נוצרה בינינו התקרבות, כאשר לפני שנה בערך הוא עשה את המהלך שלו, והחל לכוון לכיוון הפיזי (לכל אורך הדרך הוא היה זורק לי רמזים ונותן מחמאות, באיזשהו מקום אהבתי את זה אבל ידעתי את הגבולות שלי ולא עשיתי כלום). אחרי חיזורים רבים- נפלתי. הוא היה הראשון שלי...אני יודעת שהייתי צריכה להתנתק. אבל באיזשהו מקום הוא נתן לי לראות דברים אחרת. עברתי כמה דברים בחיים, והרגשתי שאין ממש טעם לחיים. הוא הכניס בי משהו אחר. מצד אחד, אני יכולה לומר שאני לא מתחרטת על כך, על אף שבתקופה הראשונה לא הייתי נרדמת, הייתי חושבת הרבה על כך...מצד שני, בזכותו הכרתי עולם אחר, נפתחתי לדברים חדשים, בניתי ביטחון, הכרתי אנשים....ככה המשכנו לנהל את הקשר, עד אשר רציתי לראות אותו יותר. לו היו כל מיני תירוצים- עבודה, משפחה, חברים...כעסתי. פה חשוב לי לציין שהוא לא הבטיח להתגרש, ואני גם לא רוצה בכך. ניתקנו קשר למשך חודש. לאחר אותו חודש, הוא שוב יצר קשר, ואני שהבטחתי לעצמי שזה נגמר, מצאתי עצמי שוב איתו....מאז אנו נפגשים לעיתים (פעם בשבוע בערך). טוב לי איתו באותו הרגע, אבל לאחר מכן אני מרגישה שמגיע לי יותר, וכך זה חוזר חלילה. אני רוצה להתנתק ולמצוא זוגיות, אבל זה לא קורה! אני כן יוצאת עם אחרים (והוא מודע לזה), ועדיין שום דבר. רובם לא מעניינים אותי, וחלקם ישר מכוונים לקטע המיני...אם אני מאוהבת בו? אני יכולה לומר שלא. אני אוהבת אותו כבן אדם שעזר לי הרבה, אבל אני יודעת שאני יכולה גם בלעדיו. בדקתי זאת, כאשר נמנעתי מלהיות איתו בחודש האחרון, ויכולתי לחיות עם זה. ה

עניין הוא שלפעמים פשוט משעמום, או כי אני רוצה קצת עניין בחיים- אז אני איתו (אפילו הסקס לא הכי משהו, ועדייו לא הייתי עם מישהו אחר מלבדו)...מעבר לזה, הרבה פעמים אני חושבת למה לי לחיות? אני מגיעה בסוף כל יום עם אותו סימן שאלה...הוא מייצג בשבילי את כל הדברים האסורים (תמיד הייתי ילדה "טובה" שעושה מה ש"נכון"). לפעמים נראה כי אני בכוונה רוצה להרוס לעצמי ולעצמי....אז מה עליי לעשות? אני מרגישה שכל עוד לא יהיה לי מישהו- אני תמיד אחזור אליו. מצד שני, אני מרגישה שכל עוד אני איתו- לא אמצא אף אחד....