אז לפני 3 שנים הכרתי בחור דתי והתאהבנו (אני חילוניה). במשך חצי שנה היינו מאושרים, באמת מאושרים. הוא היה האהבה האמיתית הראשונה שלי הוא לימד אותי הכל , הפכתי עולמות בשבילו, התנתקתי מכל העבר שלי והתמסרתי לקשר המדהים שהיה לנו. אני החברה הראשונה שלו, הבחורה היחידה שהוא באמת אי פעם אהב. ואין לי אפילו ספק קטן בכך. לקראת סוף הקשר התחלנו להתווכח ולריב על שטויות ועל קטעי קנאה (למרות שלאף אחד מאיתנו לא היו בשלב הזה ידידים/ידידות שאנחנו בקשר איתם פשוט אנחנו קנאים בטירוף). ובקיצור מבחינתי נפרדנו בגלל שטויות. הייתי הכי שבורה בעולם החצי שנה הבאה הייתה הנוראית ביותר בחיי לא הצלחתי לצאת מזה הייתי בדיכאון ורק רציתי שנחזור. היינו מדברים בפלאפון ונשברים ומפסיקים לדבר. נפגשנו גם איזה פעמיים שלוש אבל הכאב שאנחנו לא ביחד פירק אותי. אחר כך התגייסתי וחזרנו לקשר טלפוני היינו מדברים מלא , כל השעת טש שלי הלכה עליו ובהמשך השירות כל זמן פנוי שהיה לי הייתי מדברת איתו על הכל. כל דבר תמיד ידעתי שאני יכולה להתקשר אליו ופשוט היה לי טוב. ואז התחלנו להיפגש ועם הזמן גם התחלתי לישון אצלו אבל באמת היה לי טוב אבל כל פעם שדיברנו על לחזור הוא עצר אותי ואמר לי שאנחנו לא יכולים לחזור ושאנחנו ניפרד שוב וכאב יהיה עוד יותר גדול וששנינו הסכמנו שניפרד. ובקיצור בכל פעם שהעלתי את זה אז או שהחלטנו שהקשר הזה לא בשבילנו או שהסכמתי להפסיק לדבר על לחזור. ואני יודעת שזה נשמע רע אבל זה כי אתם לא יודעים מה היה ביניינו וקשה להסביר במילים. היינו בטוחים שנתחתן אנחנו עד היום מאוהבים אחד בשניה וחוץ מניסיון חד פעמי שלי להיות בקשר עם מישהו אחר ושלו גם לשכוח ממני ולהיות עם מישהי זה לא הלך. לא משנה כמה פעמים הפסקנו לדבר ולכמה חודשים או ימים או שבועות לא יצרנו קשר תמיד בסוף אחד מאיתנו היה נשבר ומדבר. אבל אני לא מסוגלת עם זה שהוא לא רוצה שנחזור ועם זה שהקשר שלנו לא מוגדר. גם ככה אנחנו לא גרים באותה עיר וזה קשה. ולעצור את עצמי בכל פעם שבא לי להגיד שהוא האושר שלי והאמת שהחלום שלי שהוא יהיה האבא של הילדים שלי אבל אני גם לא יודעת לחתוך להמשיך הלאה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות