אני מרגישה ממש רע ואשמח לקבל עצות.
אמא שלי,היא הבן אדם הכי קרוב אלי כשמדובר במשפחה. ואני אוהבת אותה יותר מהכל! אבל..מאז שאני זוכרת את עצמי,היא תמיד נהגה להתלונן,על החיים שלה וההתנהגות הטפשית שלה משגעת אותי. היא יודעת כמה אנחנו זקוקים לה,ומנצלת את זה נגדנו
בכך שאומרת לי כל הזמן "אם אני אמות,אתם לא תדעו מה לעשות עם עצמכם" או "אני מרגישה שאני הולכת למות בקרוב,הלך עליכם" וגם יותר מהכל- "כשאני אמות,את תבכי..גם אחרי 10 שנים את רק תבכי ותבכי" - וזה לא במטרה של להבהיל אותנו כשהיא כועסת. היא יכולה סתם לשבת לידי,ופתאום לומר את זה הכי סתם שיש. אבל למה?! למה לעזאזל אני צריכה לשמוע את זה? חשוב לי לציין שהיא בת 48,נכון לא הכי צעירה ונכון היא עובדת הרבה ולפעמים היא מרגישה יותר מבוגרת ממה שהיא. אבל למות? למה היא קוברת את עצמה כלכך מהר?!..זה משגע אותי! למשל אתמול,היא כנראה התכופפה בצורה לא טובה,והתחיל לכאוב לה הגב והיא לא הצליחה לקום כלכך. אני באתי לעזור לה ואז שוב התלונות "אמרתי לך שאני הולכת למות?" " מה יהיה איתכם אם אני אהיה חולה?"."אם לא יהיה אותי לא יהיה לכם כלום"-רציתי פשוט לצעוק לה שלא אכפת לי וללכת!
במיוחד כשאני ככה לא מסוגלת בלעדיה,זה מתסכל ואני אומרת לה להפסיק,ופשוט לא אכפת לה. יש לה כלכך הרבה רחמים עצמיים,היא תמיד הפילה עלינו כל מה שהרגישה,כל ריב עם אבא שלי-היינו תמיד יודעים מה היא מרגישה. וזה היה כבד,וזה עדיין כבד לשמוע את התלונות האלה..אני מסיימת י"ב השנה,ויוצאת למסגרת אחרת ואני מפחדת! כל החיים שלי שמעתי כמה הכל בעולם קשה,כמה החיים אכזריים ואין דבר כזה אהבה או משפחה. וכמה אין כסף,כמה קשה לעבוד,כמה קשה עם אנשים..שום דבר לא טוב בעיניה!! הכל קשה ורע בשבילה! אני מפחדת מהכל בגללה,מפחדת להתחיל לחיות כאדם בוגר,מפחדת לתאכזב מהחיים כמו שהם כנראה איכזבו אותה..הכל באמת כלכך קשה בחיים? היא פשוט הרסה לי כל תקווה..כאילו לא באלי להמשיך לחיות,לא יודעת מה לעשות לגבי כל זה..היא מצפה מאיתנו הרבה,וגורמת לנו להרגיש כאילו אנחנו לא שווים כלום! ולמרות הכל היא חשובה לי,רק מלחשוב שיקרה לה משהו,אני מתחילה לבכות..
לא יודעת מה לעשות עם כל זה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות