לפני כחצי שנה יצאתי עם בחור בן 20, והייתה לנו אהבה מאוד גדולה, כנה ואמיתית. יצאתי עם הרבה בחורים לפניו אבל הוא לא דומה לאף אחד. הסיבה שבגללה נפרדנו היא הצבא, היציאות שלו היו מטורפות ולא היה לנו מספיק זמן ביחד, והוא העדיף שלא לפגוע בי, ועזב. הייתי בעבר בקשרים טובים אמנם עם גברים בני 23+, בגלל זה הקשר הזה נורא משמעותי בשבילי, כי לשם שינוי מצאתי שפה משותפת עם מישהו שקרוב לגילי.
מאז הקשר איתו אני מוצאת את עצמי משווה כל בחור שאני מכירה אליו, וגם כשאני מבטיחה לעצמי שלא אעשה את זה אני רואה כמה כל הגברים שמסביבי מטונפים ומעולם לא יסתדרו איתי. אני מאוד בוגרת לגילי, בגלל זה אני לא רגילה לצאת עם בחורים בטווח הגילאים שלי. הייתי רוצה לצאת עם בחור צעיר שאני אוכל להביא הביתה ולעבור איתו את השלב הזה בחיים ביחד, שלא יהיה כמה צעדים אחריי.
אני באמת לא מצליחה להפתח, להמשך, או לסמוך על בחורים אחרים כמו שהייתי עם הבחור ההוא. חשוב לי לציין, שאני והוא לא הולכים לחזור וזה מאוד סופי. אני כאן בשביל לקבל עזרה לגבי איך עוברים הלאה, לאן לפנות, איפה לחפש (או שבכלל לא?). בלי להתנשא, ממילא אף אחד כאן לא מכיר אותי. אני בחורה מאוד מושכת, חכמה ובעלת עולם פנימי עשיר. אני לא אומרת את הדברים האלה כדי לקבל מספרי טלפונים, אני אומרת אותם כדי להראות שלמרות כל זה אני מאוד בודדה, בזמן האחרון נתקפת בהמון התקפי חרדה וכל זה בגלל הלבד שאני חיה כבר כמה חודשים. היו לי תקופות כאלה כבר, והייתי "פותרת" אותן באמצעות מין מזדמן עם בחורים שהכרתי, אבל אני לא רוצה להיות כזו שוב.
איך מסתדרים לבד? או יותר טוב, איך מתחילים משהו חדש?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות