היי ,אני כמעט בת 18 וחבר שלי בן 17 קטן ממני בחצי שנה אנחנו לא באותה שכבה הוא ביא אני ביב.
אנחנו 10 חודשים יחד היו לנו המון עליות וג ם המון מורדות היו לנו פרידות סתמיות ביותר של יום יומיים כי אהבנו זה את זו .לפני חודשיים נהיו לנו בעיות של אדישות הוא לא נפגש איתי הייתי צריכה להוציא ממנו את זה בכוח ופשוט עם הזמן נהייתי אדישה ופשוט נפרדתי ממנו (נגמר ממש טוב עם הבנה בין שני הצדדים) פעם ראשונה זה באמת הרגיש לי סופי. אחרי שבוע חזרתי מהטיול שנתי זה הייה יום ההולדת שלו ואמרתי לו שאני רוצה לחגוג לו בכל זאת כשהוא פגש אותי הוא התחיל להתחנן שאחזור אליו ונשא נאום על כמה שהוא הולך להשתנות רציתי לחשוב על זה אבל לא התאפקתי ובמהלך הערב כבר התנשקתי איתו והסכמתי שנחזור.
שבוע לאחר מכן הייה השבוע הכי מושלם שלנו הודעות מאוהבות וחיבוקים וחיוכים ויצאנו ובילינו כאילו חזרנו לחודש הראשון שהכל זוהר ופשוט זה נעלם כל ההבטחות כל השכועים הוא פשוט חזר להיות אלי קר כשאני זקוקה לו, דופק לי ברזים כל הזמן ,נפגש עם חברים שלו יותר משנפגש איתי כאילו אני איזה דבר שולי בחיים שלו ופשוט פעם ראשונה שהפנמתי שאני לא אוהבת אותו יותר ירד לי ממנו בגלל זה .
סליחה שאני חופרת אבל זה המקום היחיד שיש לי לפרוק כי פשוט איבדנו תקשר שכל אחד יכל רק לחלום עליו כי סיפרנו אחד לשני את הדברים הכי אפלים שקרו לנו שאף אחד בעולם הזה לא יודע הייה בינינו חיבור שפשוט נעלם ואני כבר לא אוהבת אותו.אז לשאלה איך אני לוקחת את עצמי בידיים נפרדת ממנו ושמה לזה קץ אחת ולתמיד? ושאלה שנייה היא איך מתמודדים אחרי? חוץ מאדם קרוב זה סוג של הרגל גם למשהו מסוים בחיים שלי
תודה לעונים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות