שלום לכולם,אם זה קצת ארוך,מתנצלת.אבל אני ממש צריכה את עזרתכם.
יש לי בן זוג 5 שנים ויש לנו ילדה משותפת.
לפני שנה חווינו משבר,שאני הייתי אשמה בו,כי שיקרתי לו במשהו מסויים מתחילת
החברות.(לא בגידה,אבל בגידה באמון)
שהתברר לו שזה משהו נפשי שעברתי ולכן חזרתי על השקר הזה כמנטרה,
הוא שלח אותי לפסיכיאטר,והחליט לסלוח לי.
אבל מאז שהוא סלח לי הוא ממרר לי את החיים.פשוט ככה.
הוא לא מאמין לי להרבה דברים (ואני לא שקרנית,או שקרנית פתולוגית.עברתי משבר נפשי במשך השנים האלה),
וזה שהוא לא מאמין לי עוד ניחא.
הוא מבקר אותי כל הזמן,במיוחד בניקיון של הבית,בצורה קפדנית.ואם אני כבר מתייאשת,הוא צורח עליי שאני לא יודעת לקבל ביקורת.
אי אפשר לפחד כל היום ולנקות כמו משוגעת,ובסוף הוא לא מעריך.
גם על האוכל שלי יש לו המון תלונות.אני מגיל 16 מבשלת,והוא אמר לי
שהגיע הזמן שמישהו יגיד לי את זה שאני לא מבשלת טוב,ושאני צריכה ללמוד.
שהתגוננתי ואמרתי לו שכולם אמרו שהואכל טעים במהלך השנים,שוב צרח
עליי שאני לא מקבלת ביקורת.
והכי גרוע-כל מריבה,אבל כ-ל מריבה הוא מאיים ללכת,וכמה פעמים ניסה,ואני בוכה ומתחננת שלא יילך, (אני יודעת מה אתם חושבים על זה)
נמאס לי שכל מריבה הוא אומר לי ללכת.גם עוד מעט פסח,הוא אמר לי
שאני והילדה לא באות איתו למשפחה שלו לחג.והתקשר לאחותו אף להגיד לה.
שאני מתלוננת על ההתנהגות שלו,הוא אומר שהוא היה טוב איתי 4 שנים ואני שיקרתי לו,שהוא עשה אותי מלכה ואני עשיתי כך וכך.
אז מה?
כל החיים אשלם על הטעות הזו?כל הזוגיות אני אהיה זאת שמפחדת?
בגלל שטעיתי? אז למה הוא סלח לי?
אני יכולה להבין אותו,אבל יש גם גבול.
לא עשיתי שום דבר בכוונה או מרוע....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות