תמיד הייתי אחת ששונאת אנשים. אני פשוט לא סובלת בני אדם, הם מעצבנים אותי, הם טיפשים והם חסרי תועלת.
אני מעריכה רק אנשים חכמים שמתאימים ל"רמה" שלי -לא מבחינת כסף כי גם אני לא במצב כלכלי מצויין אלא מבחינת אופי.
אני בחורה די קרה מבפנים אבל עד עכשיו רק חייכתי לכולם והסתרתי את הצדדים הנוראיים שלי מהסביבה ואף אחד חוץ מאמא שלי שמתמודדת עם זה כל יום לא יודע מזה.
אני מזייפת חיוכים לכולם ומתנהגת לכולם בצורה כל כך טובה ותכלס? בשביל מה?
עדיין כולם מפחדים ממני מאיזושהי סיבה, כולם מתביישים ממני, לא לוקחים סיכונים- לא מתקרבים אלי אבל אני הרי ממש מתוקה אליהם אז מה הקטע??
שמתי לב שלאחרונה יוצאות לי יותר הערות לאנשים, אני עונה בהרבה יותר ציניות וסרקסטיות, אני מגלגלת עיניים לכולם וזה פשוט יוצא לי! תמיד ידעתי שאני בן אדם רע אבל זה אף פעם לא הגיע למצב כזה ואני יודעת למה זה ככה- כי פשוט נמאס לי להסתיר את עצמי.
יהיה לי הרבה יותר קל פשוט להיות מגעילה לכולם אז למה לא בעצם?
חשוב לציין שאם אני באמת נקשרת למישהו ובאמת אוהבת אותו אז אני אהיה החברה הכי טובה שאפשר לדמיין- אני נאמנה, אני יודעת לשמור סודות, אני מצחיקה ואני חושבת שיש בי צדדים טובים בסך הכל
אבל עכשיו אני רוצה לשאול אותכם - מאיפה כל הרוע הזה שלי מגיע? איך אפשר לפתח יותר סבלנות ולעצור את עצמי מלגלגל עיניים? או שכדאי לי בכלל להיות אני ולהפסיק להתנהג לכולם בצורה טובה מדי שממש לא מגיעה להם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות